יצא פוסט עם הרבה דברים

האפשרות לסמן קו על דברים שהגשמת.... מעפן 

מישהו יודע אם בלוגגר או בלוגרר איך שלא קוראים לו יותר טוב? אני מפחדת שהוא לא עד הסוף אנונימי כי הוא מקושר לג'ימייל....

אבל בכל מקרה אני באה לכתוב קצת יותר... 

האמת שדי רע לי ולמה בעצם מה אני רוצה...

על פניו כל החלקים במקום... רק שבתוכי אני מתוסבכת וקשה מאוד...

כמו שכתבתי לפני שני פוסטים יש כמה וכמה דברים שאני אוהבת ואני משתדלת לעשות אותם

אבל עדיין בעיקר בחודשים האחרונים מרגישה שאני רק נהנית בסופי שבוע וגם בהם אני חסרת כוחות אחרי שעושה את חלק ממה שאני אוהבת

כמו עכשיו. 

אין לי כח לכלום, אני רק רוצה לנוח, 

כנראה זה מאוד קשור לאיך שאני תופסת את העבודה והזוגיות שלי.

אז עם כל הקושי בדרך השגתי את התואר המיוחל, שבעתיד אני רוצה בזכותו להגשים את המטרות שרשומות בצד.

בכללי נראה לי שיש בי משהו דיכאוני לא מעט, ואני צריכה מטרות ויעדים כדי להרגיש שהחיים שווים ויש למה...

מעבר ובניגוד לצד המאוד אופטימי שלי שאני יכולה להיות מאושרת משמים כחולים, ים,טבע, אהבה של אנשים, עזרה לאנשים... ספר טוב ...דברים קטנים. מוזיקה. 

אז בצד יש רשימת יעדים גם בתחום המקצועי שאני רוצה להגיע אליהם, ולו רק בשביל העניין ללמוד את כל מה שרשום בצד, וגם עבור עצמי במהלך החיים להנות מתחביבים נקרא להם, וטיולים בעולם- אם אנחנו פה אז לראות את העולם! ולא כתבתי, נדמה לי כי אי אפשר למחוק, מקומות שהייתי בהם, והתמזל מזלי ובשנים האחרונות הייתי בלא מעט מקומות. 

וגם לא כתבתי תחביבים שונים שלמדתי וניסיתי להגשים בדרכי שלי, יש לי טראומה ממוות, שקשורה למציאות שאני מכירה, שגורמת לי להבין שאתה אף פעם לא יודע מה יהיה ובגלל זה צריך לחיות ולהיות שלם עם עצמך ולהגשים את עצמך ולהנות. 

יפה שאני כותבת את זה, אבל לאחרונה אני לא ממש בטוחה אם אני עד הסוף חיה את זה.

מאיפה להתחיל?

מוזר, אני רגילה לכתוב לעצמי ועכשיו מרגיש כאילו כותבת לאחרים, ולא רק לעצמי...

הייתה פעם מאוד שוברת ומרסקת בחיים שלי אחרי פרידה נוראית שכדי להמשיך הצבתי לעצמי כל פעם דברים קטנים, והיום אני שמחה שאני מיישמת אותם ואפילו יותר מזה כחלק מהחיים שלי, 

אני מטיילת כמה שיותר - אם בזמנו הצבתי לעצמי תווך של 4 חודשים שבהם אני רוצה לטייל לפחות פעמיים, אז ב4.5 שנים האחרונות אני מטיילת לפחות פעמיים בחודש אם לא יותר, או לפעמים הרבה יותר. 

ללכת לים, כמעט כל שבוע, ללכת למופעים/סרטים הצגות וכו'- גם אם זה אומר לראות בטלוויזיה. 

ועוד משהו היה להיות עם אנשים בקשר עם אנשים להיות עבורם, בזמנו התנדבתי והיום אני מיישמת את זה בצורת המקצוע שלי. 

אבל האולי בעיה היא, שהעבודה מדכאת אותי. רוב הסיכויים שזה המקום עצמו פיזית. אני שם כמעט 4.5 חודשים, ומדכא אותי ללכת לשם. 

אני עובדת במשרה מלאה, שאלה גדולה בפני עצמה, כי אין לי כח לכלום מעבר, כנראה שזה המקום פיזי שאין לי אור ואוויר כמעט, אבל גם העבודה עצמה, לא תמיד ברור  לי מה בת'כלס אני עושה, וההגשמה שלי שם היא די בסימן שאלה, אני אומנם בקשר עם אנשים אבל הוא די מועט, אני על התפר בין חינוך למקצוע שלי שהוא עם אורנטציה טיפולית כל החיים, והסיבה שהלכתי ללימודים האלה למרות שידעתי שהעבודה בפועל לא עד הסוף טיפולית היא כדי להתקדם בעתיד לכל מה שרשום ברשימה בצד, אבל ביום יום, אני רוב הזמן במקום חשוך ומדכא, במקרה הטוב עושה דברים מסביב או שקשורים בעקיפין לטיפול, או פשוט משתעממת. אני אוהבת את האנשים שאני באינטרקציה איתם וכשיש את הקשר זה טוב, והאנשים שאני עובדת איתם שאר הצוות נהדר, אבל מרגישה שיש הרבה דברים שמדכאים אותי, שאני חוזרת הביתה לי כוחות לכלום מעבר. 

מזל שיש תוכניות טלוויזיה טובות. אני גם צריכה להתעסק במחשב יותר, לפחות במחשב יש לי עולם נפלא של תכנים שמעניינים ומעשירים אותי. 

גם כיביכול יכולתי לקרוא את הדברים האלה בעבודה, אבל המיקום כל כך מדכא אותי שאני לא עושה את זה, ויש בעיות טכניות בעבודה... 

אז למה אני שם? 

כי כל פעם שאני כן מחפשת עבודה אחרת בתחום שלמדתי, כן נראה לי מעניין ורלוונטי לעכשיו העבודה שאני עובדת בה, ואני כבר בכל זאת כמה זמן שם, ויקח זמן למצוא עבודה חדשה, והאנשים טובים, והתחברתי, וכשאני כן עושה את הת'כלס זה מעניין, יש תחום מסויים בעבודה שכשאני בו יותר נעים לי וזה בעיקר בגלל שזה במבנה אחר, ואני אוהבת את הצוות, ובשביל להתקדם לתואר שני צריך ניסיון, ואני ארצה לקבל המלצה, אז לא נראה לי ממש הגיוני לעבוד רק 5 חודשים ולהפסיק...אבל ביום יום די מבאס לי, ואין לי כח כשחוזרת הביתה, בשעון קיץ היה לי יותר טוב קצת. אה וכן, אני-אנחנו גם חושבים על ילדים.... אז.... 

אז כנראה תשמעו אותי מתלוננת או מתלבטת לגבי העבודה, מה שבעיקר מפריע לי בה זה שאין לי כח וזמן לדברים אחרים, זה לא שאני מרגישה שאני לגמרי ממשת את הרצון שלי דרך העבודה, והבעיה שאין לי כח להשקיע בזה מעבר לעבודה, היה קורס של YELEM שהתלבטתי אם לעשות ואז להתחייב להתנדבות, ואני שמחה שלא הלכתי כי אין לי כח בגרוש אחרי העבודה, אז אני עונה בפורומים וכו' וקוראת בלוגים וככה נחשפת לחיים שמעניינים אותי, אבל כן הייתי רוצה להתנדב, כל החיים התנדבתי וזה עושה לי נהדר, זה בטוח משהו שאעשה עוד המון בחיים. 

העבודה הבאה שלי, כנראה לא תהייה משרה מלאה, אני רוצה עוד דברים בחיים מלבד עבודה.  

העניין הנוסף המשמעותי והמבלבל בחיי הוא באגס- בן הזוג שלי מזה 4 שנים ו9 חודשים- הרבה זמן כבר... אנחנו נשואים שנה ו3 חודשים

זה אחד הדברים המסובכים בחיים להחליט עם מי לחלוק את החיים, אני מתכוונת כשמתפקחים מהאשליות, 

כי יש דברים נהדרים אבל יש גם את כל האבל... ואיך בטוחים שכל האבל מספיק טוב... והייתי בטיפול פסיכולוגי כמעט 3 שנים, ודיברתי על זה...ועדיין יש פעמים שנראה לי שזה שיש לי את ההתלבטויות והכעסים זה לא נורמלי, למרות שאני יודעת שכן...

זו הזוגיות הכי ארוכה שהייתה לי, וגם לו, ממש מההתחלה זה היה התלהבות וריגוש והכל היה, הכל קרה, לקראת סגירת ישראבלוג קראתי בבלוג שהתחלתי אז לכתוב עליו, אחרי כמה שבועות התחלתי לחשוב שנתחתן, והייתי בשוק מעצמי, כי עוד הייתי בטראומה שבאיזשהו מקום לא עד הסוף נעלמת מהמוות של אהבה ראשונה, מעצם העובדה שהיא נגמרת. ועם ולמרות התהיות בדרך וכל מה שהיה הנה אנחנו , זוג נשוי שגר במרכז אחרי כמה שנים במקומות אחרים כולל חופשות מיוחדות מאוד בחו"ל, כל אחד עובד בתחומו, מגדלים חתול מדהים כבר 3 שנים. בדיוק דיברנו על ילדים, ואני עדיין בהתלבטויות. 

כל פעם התקדמנו עוד ועוד במקביל לכל השאלות, אבל כל השאלות גורמות גם לתסכול, שהיו לי הרי הכרויות אחרות ואולי יכולתי גם להכיר אחרים, ובסוף אני איתו, ומבחינתו זה לכל החיים, אבל מה אני מפספת... קשה לבחור בן זוג אחד ולהיות לגמרי סגורה על זה. 

אז מה טוב בו וביחד איתו

הוא בחור טוב, הוא באמת בחור שאכפת לו, ומאוד אכפת לו ממני, הוא קשוב, הוא מצחיק, הוא ילד-דבר שאני אוהבת, במקביל הוא גם בוגר ואחראי ורציני כשצריך, הוא חם, הוא אוהב ומראה אהבה, הוא משפחתי, יש לו את העולם שלו ובמקביל הוא פתוח לעוד דברים, אני בטוחה איתו, אני כן ואמיתי, הוא מקבל אותי עם השיגעונות שלי, הסקס שלנו טוב- כיף לי לשכב איתו, הוא מכבד אותי, הוא רוצה שאהיה מאושרת, הוא מבין אותי, הוא נותן לי את המקום שלי ואת החופש שלי, אנחנו דומים בתפיסת עולם, הוא יהיה אבא טוב. 

הרבה דברים טובים ואולי שכחתי, אבל האבל הוא...

הוא לא תמיד יפה בעייני יש בו דברים במראה שלפעמים אני שואלת את עצמי, למה הוא, יש בחורים הרבה יותר יפים למה אני איתו, אותו הדבר לגבי המראה החיצוני, שזה אפילו מעצבן, כי יופי בסדר, לפעמים הוא יפה ואני רואה את היופי לפעמים לא, אבל הגוף, הוא כן היה רזה יותר פעם, ויש לו גנים לא טובים, ולמרות שאני מדברת איתו ונרשמנו ביחד למכון כושר, והוא יודע שזה חשוב לי, הוא לא מקפיד לעשות דברים כדי לרזות, והוא גם השמין במהלך השנים, וכן זה פוגם במשיכה הדברים האלה, לא מספיק בא לי עליו, כשאנחנו שוכבים אז אני נהנית, אבל אין לי את החשק הגדול הזה, וגם לא יודעת אם היה לי, הסקס עצמו, יש את הדברים שטוב לי, אבל יש דברים שלא, והבעיה היא שאני יודעת איך עם אחרים, ויודעת שגם במשיכה וגם בסקס עצמו יכול להיות הרבה יותר טוב, ולפעמים אני שואלת את עצמי למה אולי התפשרתי על זה.... 

מעצבן אותי שאני רואה בחורים שעושים ספורט שלא צריכים את זה והוא לא... 

זה גם תפיסת חיים ואופי מבחינתי ספורט.

יש לו עולם מאוד מסויים שלפעמים משעמם אותי עולם די צר, 

אני יותר מפתחת שיחות ומכניסה בהן עומק ואני מכירה מהחיים שלי ומהעבר שלי קשרים שהם לא ככה.

הוא הרבה יותר ביתי ממני, הוא אומנם פתוח לדברים שאני מציעה בד"כ ,אבל זה מתסכל שזה לא בא ממנו ושהוא לא מעוניין באותה מידה. 

ובאמת בעייתי בעולם שלנו, המה אם מה יכול להיות.... 

ואנחנו בשלב שחושבים על ילדים, אם נהיה ביחד כל החיים אני לא יודעת, זו לא נראית לי סיבה לא להביא ילדים בגללה, אבל לפעמים גם עכשיו גם ביום יום גם בסופשים אני מבואסת בגלל הדברים שכן בעייתים, וחושבת על באסה שיש אותם....

אני יודעת ודיברתי על זה וכו' שהאושר צריך לבוא ממני ולא מבן הזוג שלי, וכן יש נכונות גדולה מאוד של באגס עבורי וזה גם הדדי, וכן אולי אני צריכה לעבוד על האושר שלי יותר, נגיד שהחלטתי לעכשיו שאני עובדת וממשיכה בעבודה עד שיש ילד/ה, אז להנות מהחיים גם לבד, אני כן הולכת לבד לים, למרות שלפעמים זה מבאס אותי, למרות שהואאמר אתמול ובצדק, הרי את הולכת לקרוא שם, למה את רוצה שאבוא, ואני מבינה שהוא לא רוצה לצאת כל שבוע לטייל, אז מוצאת פתרונות, אבל גם באמצע השבוע, אולי לקרוא יותר, אולי ללכת לעשות ספורט למרות שאין כח... תוכניות טלוויזיה אני רואה ונהנית, אבל אולי לעשות דברים שלא אהיה עייפה... או ארגיש שאני מעושרת יותר, חשבתי הסופ"ש להיות בבית ולקרוא ספרי ידע כמו שאני קוראת להם, לבשל לשמוע תוכניות שאני אוהבת... אבל היה יום יפה מדי.. ועכשיו עייפה. אבל אולי אם אני מרגישה אחרי שאני רואה תוכניות שאני לא יותר ערנית או אנרגטית אז אולי פשוט לישון יותר, זה גם טוב, אבל אולי אפ לא עייפה אז כן לשמוע תוכניות וכו' להרגיש שאני מעשירה את עצמי יותר... אולי רעיון...אבל כן יש בי משהו שמאמין שבן הזוג צריך להיות מאוד מאוד מתאים לי... ולמלא הרבה פונקציות בחיים....לא יודעת...

חברים לא מעניינים אותי, אין לי כח אליהם, במהלך השבוע אין כח בכלל, ובסופי שבוע יש את הדברים האחרים... 

ואני גם רואה שזה די הדדי הם לא מתקשרים אז...לא יודעת כן יש כמה שאני אוהבת, וכן ראינו זוג שבוע שעבר והשבוע נצא עם אחד אחר, אבל חברויות אמיתיות קרובות, יש לי שניים אולי, וגם הם בקושי... ועכשיו נגיד אין לי כח להרים טלפון.. עייפה מדי. 

אולי זה גם החורף שמשפיע עליי ממש רע, נראה לי אלך לישון מוקדם אולי אקרא קצת לפני השינה. יותר טוב מלראות טלוויזיה

טוב יצא פוסט ארוך מאוד פוסט פריקה, לא כתבתי ככה הרבה זמן 

ממש טיפול פיסכלוג עצמי.... 

אם מישהו קרא עד פה, מה דעתכם? על עניין העבודה והזוגיות?