מפקפקת

נכון סוג של סבלתי ונמאס לי, אבל גם לקחתי החלטה אולי באותו רגע בפזיזות, למרות שהתלבטתי המון זמן, וזה השפיע עלי ממש רע

עדיין לא שקלתי אותה ביום שקיבלתי אותה עד הסוף...

אנחנו חושבים על הריון, ומי באמת יודע כמה זמן יקח למצוא מקום חדש....ואם גם שם יהיה צוות כזה תומך וחברי.

הסיבה שנשארתי למרות התסכול היה זה, של טוב אני עובדת חודשיים לקח לי 3 חודשים למצוא את העבודה... וגם ככה בקרוב הריון.

לא חשבתי בבהירות....

אני לפני מחזור ושעון חורף עכשיו...זמן גרוע לקבל החלטות.....

וגם יכולתי לשנות את השעות ולראות איך ארגיש..אם ישפיע במשהו

אבל לא יכולתי כבר עם התנאים הפיזיים וההרגשה שאני מעבירה את היום בעבודה שאין לי כח להיות יצירתית בה, ואין לי כח לכלום מעבר,

גם כשהתחלתי מאוחר גם אם הייתי מסיימת מוקדם, עדיין חזרתי הביתה באותו מצב נפשי, וגם בזמן העבודה רוב הזמן גם בזמן שכיביכול היה בעבודה גם אם הייתי עובדת פחות נגיד אפילו מ10-15 נטו במשרד עדיין בזמן הזה העבודה ברובה הגדול דיכאה אותי גם בסוג שלה והמון בגלל המקום. 

אבל עכשיו אני מפחדת גם כי נראה לי שהמנהלת כועסת עליי וגם כי נפרדתי מאנשים וזה לא קל, ומה אם עכשיו לא אמצא עבודה נגיד חודשיים....איך זה יהיה עם הריון....

שגם לגבי ההריון אני לא יודעת...אני בת 28 ו9 חודשים חושבים על שלושה ילדים.... ובגדול רוצה, אבל לא הכי בטוחה אם ממש עכשיו.. כאילו המחשבה כן, להיות אמא בגיל 29.5 ככה, אבל בעצם מה אכפת לי גם בגיל 30+- מה זה באמת משנה לכאן או לכאן...משנה?

עדיף לעבוד ב9 חודשים האלה במקום שטוב לי, מאשר במקום כמו שעבדתי....שלא לדבר שחלק מהתנאים אני לא יודעת עד כמה הם טובים בהריון...

ואולי גם אמשיך בעבודה כזו אחרי חופשת לידה, שלתפיסתי עכשיו תהייה לפחות חצי שנה, אבל אם הותק לא יספיק אז שיחפשו אחרת...

ולגבי לימודים להתקדמות במקצוע...הגדול גם ככה בשנים הקרובות שאני חושבת על להקים משפחה, אני מפקפקת בזה, גם אם הייתי עובדת עכשיו שנה וחודשיים +-  עדיין לא חושבת שהייתי עושה תואר שני ישר אחרי. 

לא יודעת אולי אני אחפש בתחום...אולי, בחלקיות משרה...מה שמתסכל זה אם העבודה היא ככה בכל מקום, אבל גם אם דומה אז לפחות לא בתנאים האלה,אפילו עכשיו שמעונן ממש יותר טוב לי מאשר במרתף שם...