עוד פעם מחשבות על זוגיות

ואפילו יותר מרגשת, טקס לא דתי, אלא יותר אישי, אני מאוד אוהבת את הזוג, מה גם שלכאורה הם חיכו עם החתונה כדי שגם אני אהיה בה, חזרנו לפני שנה...מה שמרגיע אותי זה שאני יודעת שעם כל הרגש והרומנטיקה שהייתה אתמול, זה לא מושלם, דיברנו על זה, זו באמת הסיבה למה לקח להם זמן, אבל אני מאוד שמחה שהתחתנו לבסוף, הבחור הוא אח עבורי, זוכרת שיחות, ייעוצים, משחקי מכות וקופסא, יש משהו מאוד מאוד יפה לשמוח בשמחתו של אדם קרוב שכזה. 

לפעמים נראה לי שמה שקשה לי בחתונות שנראות מושלמות שהן מזכירות לי כמה הקשר שלנו לא הרגיש מרגיש לי מושלם ושהיו ויש מצבים של שאלות מבחינתי, גם האם לא התקדמתי מהר סתם ופשוט נשארתי....כי אני די לבד מבחינה חברתית, אז הזוגיות הכניסה משהו שחסר...

וגם ההבטחה הזו בנישואים ההתחייבות הזו, ושיש מקרים שזה מתפרק אחרי שנה שנתיים וגם כי מבינים שזה לא מתאים, וההסתכלות של החברה ושלך על עצמך, יש לי חברה כזו, חיה חיי רווקות לחלוטין לא התאים לה להיות נשואה, גם התחתנו מהסיבות הלא נכונות, אבל בעיקרון נישואים גורמים לנסות עוד יותר גם כשבעייתי.

רק שלי לפעמים קשה כשאני חושבת על זה שראיתי קושי גם כשרק יצאנו, וגם מחשבות בכל מיני זמנים על אולי זה לא מתאים, אבל עובדה הנה עם כל המחשבות והרגשות האלה, אנחנו פה נשואים שנה ו8 חודשים, 5 שנים זוג, וחיים ומנסים לפעול שיהיה טוב ונעים, ולשפר את מה שמפריע.  אולי מתישהו נלך לטיפול זוגי, מה שטוב שגם בהתחייבות בינינו אנחנו מחוייבים ללכת לטיפול זוגי אם נחשוב ונרצה להפרד...אבל ביינתים חיים ביחד גם עם מה שנעים וטוב

אני אוהבת את איך שהוא שמח לראות אותי כשאני חוזרת הביתה

שמדברים על איך היום

שיש את הדברים שנהנים לעשות יחד, ומגלים עוד חדשים שנותנים את המקום ללבד

שתומכים זה השאיפות של זה

שמנסים לעבוד על מה שמפריע. 

הבעייתיות שלי איתו

הוא צריך לשמור על כושר

יש מקום לשיפור בסקס, שהפך להיות פחות מרכזי ומהנה

שלפעמים מרגיש שאני לבד יותר מדי לעומת ביחד.

למרות שהוא אומר כבר שנים שהוא הכי פתוח איתי, עדיין מרגיש שחסר שבעיקר מביא עולם ילדותי משהו...

אבל עם כל הטוב והפחות טוב מה שבעיקר אחרי הביחד הסקס השיחות הקשר הבילויים המשפחתיות הסיבה שבגללה מתחתנים היא ילדים, וזה אני לא מבינה גירושין, והיום זה נפוץ...ילד צריך בית אחד עם אבא ואמא, לפחות עד גיל עשר אם לא יותר, אני מעריכה את ההורים שלי גם על זה, אבל טוב שהתגרשו בסוף. 

ועם באגס מההתחלה ראיתי בו מישהו שיהיה אבא נהדר, 

העניין הוא עם ההורים שלו יש פעמים שברור לי שעם הילדים שלי לא אסכים לדברים מסויימים, ובכללי אמא שלו היא טיפוס שיש בה צדדים שמאוד לא מתאימים לעולם שלי.

אבל יש תקופות ויש תקופות, דווקא המעבר רבע-חצי שעה מהם פחות מקרב, דווקא אנחנו עסוקים או סתם בבית שלנו, ולא כמו אז שפעם ב3 שבועות היינו אצלם הרבה, רוב בסופש.

אולי היום אציע להם לבוא, בכל זאת עבר כבר כמה שבועות...

אבל בסופו של דבר עברתי למרכז כדי להיות קרובה לאמא .שלי, ולים, ובשביל ההרגשה שיש מה ואיפה גם לבד, ושיש חברים לא רחוק, למרות שמתראים פעם ב פחות .ממה שאז, ובעיקר בשביל עבודה.

לגבי ניסיונות כניסה להריון, אנחנו שוכבים יותר וזה גם מחבר אותנו, כן מתסכל אותי שהוא לא חתיך כמו שאני אוהבת, אבל...

ומצאתי מחשבון שמחשב ביוץ לא רק 28-35 ימים אלא יותר, אז לפי זה ננסה...וזה אומר שבשבועות הראשונים של המחזור החודשי הכל רגיל...

השעה תכף 9 אני עייפה מהחוסר שינה של היומיים האלה, אז היום יותר באיזי.

ולגבי ילדים מינימום שניים, הכי חשוב שיהיו אחים, למרות שלשמחתי גם יהיו בני דודים שיכולים להיות כמו אחים