יום ארוך עם טוב וסתמי

חמסין היינו בבראנץ היה נוסטלגי ומקסים משפחה זה דבר הכי חשוב

היה נהדר. ממש נוסטלגי וכיף. 

חזרתי ב16;00 עם רצון לחברים, ודווקא יצרתי קשר עם 3 חברים שהיו מאוד נעימים, גם ידעתי שהיום לא יהיה כלום...

אני עוד חלושס כדי לעשות ספורט, ופשוט ישבתי ושקעתי שעתיים ויותר בספר, היה מרתק ותחושה נהדרת שאני משקיעה ופשוט נסחפת לתחביב שלי.

אלא שמאז כלום...כבר 6 שעות כמעט שלא ממש ברור מה עשיתי, כן קראתי על נושאים שעניינו אותי על זוגיות וחברות אבל בעיקר לא ידעתי מה..

אם מחר ארגיש טוב אני רוצה לנסוע אחצ ליפו או לנמל, הייתי הרבה ערבים בבית. 

גם שכבנו שוב היום, זה מקרב בינינו, 

מצחיק שמישהו משוכנע שאני בהריון..

אבל אין ספק שכרגע זה מה שהכי חשוב לי

האדם הזה גם דיבר על חברויות שאם לא גרים קרוב אז מתראים פחות ושהחלןפ זה לגור מאוד קרוב לחברים, אני דווקא נהניתי מהספר יותר מכל מפגש חברתי, אבל כן זה שלוקח עוד שעה מהיום רק לראות מישהו זה מסבך, אבל גם אם הייתי מאוד קרובה לא יודעת אם מעניין אותי להתראות יותר..נגיד כן הלראות פעם בחודשיים זה מעצבן אבל לא קשור למרחק אלא לבחירות להעדפות, כן הייתי רוצה פעם בשבועים כל חבר, וזה רק מתוך 4-3 חברים שיש לי רצון לראות...

גם ללכת לעשות ספורט אני רוצה 3-4 בשבוע בפועל זה פעם...

לא מבינה מאיפה לאנשים יש את הכח והזמן, מה עם עבודות בית..מתי עושים אותן..?

גם העולם שלי די עשיר אז לראות חברים הרבה רק לשבת לדבר מרגיש לי די בזבוז, מוקפת בחברה כל היום...

למרות שהסופש הארוך יש הרבה זמן לדברים ולא ממש עושה, טוב כי לא  מרגישה טוב, וגם כי רוב הדברים אני אוהבת בחוץ ומה שבבית דורש ריכוז,מצבים כאלה הם קלאבים להפגש עם אנשים, אבל הם עסוקים, אז הזמן עם המשפחות גם טוב, טוב להיות יחד ולהיות בשמיכות, בשבועות הקרובים ואולי גם סתם בערבים אעשה את כל מה שרציתי

להפגש עם 3 חברות כל פעם אחרת

4 ביקורי משפחה

ללכת בערב לאזור של ים

ללכת. לשוק

ללכת ליפו

ללכת לירושלים

ללכת למעיין

אם עוד יהיו ימים לא חמים מדי ללכת לרמת הנדיב