היום הארוך וכח לכלום

העבודה שאני בה 8.5-6 שעות ביום עם אנשים 

זה לא פשוט לי תמיד זה אנשים שלא בחרתי חלקם מחבבת חלקם פחות ואלה שפחות קשה לי להרגיש לא קשורה לא יודעת להתמזג בחברה גדולה

גם האנשים שאני עובדת איתם לא פשוט לפעמים והרבה עומס רגשי שמתיש באיזשהו שלב.

ולפעמים אני רוצה לעבוד בדיוק כמה שנכון לי וזהו 

כי מה העניין אם חוזרת הביתה גם מוקדם יחסית כמו היום אבל העייפות מהשבוע גורמת לי לחוסר מוטיבציה, גם היום שיש אוכל חוזרת ועייפה, קראתי שעה אבל חוץ מזה כלום רק הכנתי איזה משהו טעים שיהיה זמין לנשנש

אני באמת רוצה לבדוק מתכונים כדי להכין דברים שבוע הבא

אבל איפה לצאת לספורט, שכן יצאתי בשלישי או ללכת לים שאני דווקא רוצה כי בשבת עמוס ממש ובשישי ארוחת ערב.

הצעתי לחברה אמרה שרעיון נפלא..פעם היינו הולכות כל הזמן לים יחד עכשיו כבר שנה או משהו כזה לא...

אבל גם לבד אין לי כח

והמחשבה על טוב סופש אז מה קורה והעניין כל פעם להגיד לבאגס ושהדברים לא באים ממנו, ידעתי שזה לא בשבילי טיפוס פסיבי..

כיביכול  אומר שרוצה לחפש עבודה יש לו את כל השבוע

אולי בשני אסע לים, ואולי מחר בבוקר או בשבת נסע למעיין 

ובאחד מהימים חד"כ והליכה בים או בפארק

או שאקום ואהיה מרוכזת יותר ואקרא

מבאס שלמרות שכן ראיתי חברים לאחרונה אין לי עם מי לעשות דברים עכשיו וואלה מבאס ליצור קשר עם כאלה שלא יצרו איתי שום קשר למעלה מחודש! למה יש לי בחיים רק אנשים פסיביים

רוצה מישהו אחר נמאס לי