למרות שאתמול כן שחיתי, בערב היינו אצל אמא שלי עם האחים שלי ובני הזוג וטוב שבאגס קנה אוכל מוכן כי במהלך היום אכלתי כל הזמן
החזה מאוד גדל והוא מורגש גם פיזית וגם רואים אותו
קמתי היום ולקחתי את הזמן בבוקר המאוחר חיפשנו את מי לראות. כי בחום הזה לא רוצים לעשות הרבה אבל כן לצאת למשהו
דיברנו עם חברים שדבוקים למשפחה שלהם, אולי שבוע הבא
וכן ראינו את הדודה האהובה, היינו שם חצי יום כזה והיה נהדר היא האהובה עליי מבין שתי המשפחות, מצד שני יש את דודה שלי שהיא בן אדם שאני מאוד לא מתחברת אליה חושבת שהיא מרכז העולם, באופן כללי אני שמה לב שאני הרבה יותר מתחברת לאנשים שהם לא ילדים בכורים, יש בזה משהו
הצלחנו לא לספר עוד לאף אחד חדש למרות שהיה מאוד מפתה לאחותי ולדודה אבל לא קודם שהכל בסדר.
אז סבא שלי שלא הייתי קרובה אליו בכלל והיה בגדר מזוזה עבורי יש לו אזכרה, והדודה שלי מנחיתה מתי האזכרה, גם כן מעצבן שנה שעברה הייתי אחרי שלא הייתי שנים, וזה ממש דבר הזוי, אני הולכת כדי לכבד את סבתא שלי אבל שנה הבאה כבר לא אלך...שאר הסבים שלי שהיו פימיליון יותר משמעותיים עבורי אין אזכרה לא מבינה את העניין עם אזכרות והשטות הזו של ללכת לחתיכות אבו...
עכשיו אני עייפה ישנתי כמה שעות אין לי כח לעצמי ללכת לים או משהו אבל לשטות של האזכרה אני אמורה ללכת טימטום אם אהיה עייפה מאוד לא אבוא אגיד לאמא שלי שתגיד שלא הרגשתי טוב, לא מתה על המשפחה של אמא שלי על דוד ודודה שלי, חושבים שהם משהו מיוחד
;){kind=link}