לא מצליחה לישון בגלל באגס והצרבת
עייפה ובעיקר עם תחושה של שעמום
ותסכול
עם באגס די נמאס לא ממש מבינה איך עוד חודש וחצי הולך להיות לנו ילד ,יצור שיחבר בינינו לכל החיים, היה יום השבוע שהוא היה חמוד ועף עליי, חוץ מזה הוא מעצבן המשפחה שלו חוץ מאחותו, ובעיקר איך שאנחנו רבים, ואיך שהוא חי, שלא מתאים לי. לא עושה כלום, נקודה ונעלב ומתעצבן כשאני אומרת לו על זה.
לפעמים מתחשק לי להעיף אותו, וחושבת איך היה עם מישהו אחר
גם בסקס לא טוב ,ולא קיים בכלל והוא עוד העליב אותי, אני פאקינג סוחבת ילד שיהפוך אותו לאבא ולא לא מתחשק לשכב, וגם לא מציע דברים אחרים, לא משנה שאני לא רוצה לעשות לו ושלא יעשה לי...אבל שיציע....
הוא תקוע עם עצמו במחשב שלו אומר שמחפש עבודה...הולך לישון מאוחר, ובבית הפוך....
עושים דברים רק כשאני יוזמת, אם לא נרקב בבית. ורבים על זה
הוא משעמם אותי ,ושונאת לראות אנשים חתיכים עושים ספורט, והוא לא מזיז את עצמו, מרגיש לי שהדבר היחיד שטוב לי בו זה בייבי, חוץ ממנה הייתי רוצה לחזור לזה שהיינו עשרה חודשים יחד, שהרגשתי את כל מה שעכשיו ולהפרד, ולא רוצה ללכת ליעוץ זוגי אפילו, עוד משהו שיהיה על חשבוני.
חוץ מזה כמו שאמרתי תחושה של שעמום, בעבודה אני שם בעיקר כדי לא להיות לבד, ולהיות סביב אנשים, לפעמים מרגישה משמעות לפעמים לא מבינה למה אני עושה דברים, ולמעשה רק כדי למלא את הזמן, כדי שיעבור, ומחשבת כמה הרווחתי, ורוצה לבזבז, ולא נהניתי מהעבודה, ובעיקר מזה שיש שעות שצריכה להיות גם אם אין מה לעשות. ובבית יכולתי לעשות משהו או לישון.
והתחושה של השעמום, היא לא ברורה לי, בימים יפים אני יוצאת לים להליכה .קוראת, קוראת בבית, מבשלת הרבה ושומעת המון תוכניות, ישלי המון חומר קריאה, שלא ממש מגיעה אליו.
הייתי קצת בהצגות, מנסה ומצליחה אומנם עם תסכול, אבל רואה טבע. אבל אני בשלב שלא רוצה לנסוע רחוק לבד או עם מישהו שהוא לא באגס או אמא שלי...
בקשר רופף עם חברים, אם אפשר לקרוא להם ככה, מתראה פעם בחודש אולי, וגם אז סתם עדכון, לא פרטנרים לכלום.
אני רואה טלוויזיה או קוראת או יוצאת לבד לפארק/ים כבר יותר טוב ליב כנל גם לשהות עם באגס, מעצבן להיות איתו להיות זו שיוזמת ואז להיות מתוסכלת מהשעמום, או הויכוח.
החברה האמיתית שלי היא בייבי, מתוקה ופרטנרית מושלמת.
גם כשאני עם אנשים משפחה או בעבודה לא נוח לי, יש פעמים שלא יודעת על מה לדבר איך להתעניין ,ולאחרים הרבה יותר קל.
אבל כמו שבאגס אמר אתמול אחרי שהיינו אצל המשפחה שלי, שכתבתי כבר המון על כמה הוא מביך בסיטואציות כאלה, שהפעם היה יותר טוב, ונכון איתו היה יותר טוב, מבחינתי נהנתי לא להיות לבד ומהאוכל, וקצת מהחברה, אבל לא ממש מעצמי בחברה.
זהו נראה לי...כנראה מחר כבר לא נטייל...לא היה חכם לאכול מה שאכלתי, ובאגס בא לישון מאוחר, ויש את החמין הדפוק הזה מחר, בשעה דפוקה, מי קובע דברים כאלה...עד שיש זמן ופנאי אז לא, להתקע בבית...וזה ששבת קודמת טיילתי וטיפה אתמול, ויש את שבוע הבא...לא עוזר לי.
אני צריכה חברים, אני צריכה אנשים שיהיו קרובים אליי שאוכל לדבר איתם ולא להסתמך על באגס , וגם להנות איתם, אבל שלי מעפנים ולא מציעים כלום וכשאני כן אז זה פעם בחודשיים קורה, ואנשים מהעבודה לא יודעת אם רוצה ואם כן איך מעבר, יש כמה חמודות אבל לא ממש קרובות, תמיד אותו עניין מתחברת לאנשים שפחות הייתי רוצה ואנשים שיותר לא יודעת איך
השעה 4:15, לפחות אני לא עובדת כמו שאז לפני עשור כמעט לילה שלם רק כדי לחזור בצהריים לעוד משמרת, ולהרוויח 30 לשעה, ודברים בדרישות ומנקה שירותים.
אם יש משהו שאני שונאת והייתי רוצה לראות איך היו החיים שלי זה אם הבן זונה לא היה מתקשר אז כשיצאתי עם ההוא אחריו.
אולי הוא היה הרבה יותר מתאים לי.
;){kind=link}