תודה על השבת...אתה מוכן כבר?

אבל אני שמחה שהיה שישי שבת וימים לפני טובים ושעשיתי/עשינו דברים נעימים וכיפיים 

הייתי די הרבה בחוץ בטבע ובים ביומיים האחרונים, תוך כדי איזון של מוזיקה כמובן, וקריאה. 

אני מתרגשת מתי הוא יוולד, מצפה לזה כבר, יאללה נו מתי ,מבחינתי היום בלילה שיוולד. 

הטבע מדהים עכשיו היו ימים יפייפהים חוויתי אותם נהדר יחסית למצב, עכשיו קדימה... 

יש לי רגשות מעורבים לגבי מה עשיתי או לא עשיתי בשנה ו10 מאז שחזרנו מהטיול, בגלל המחשבה שבעצם היה לי את כל הזמן שבעולם 

ועכשיו כשיהיה תינוק-ילד-תינוקות ילדים... איך עושים את הדברים... אז כן עבדתי במקצוע במצטבר משהו כמו שנה ו7 אפשר להגיד, וקראתי המון ושמעתי המון הרצאות מעשירות והתחביב של הבישול ממש רציני, והטיולים ועשיתי ספורט פחות או יותר, יותר הליכות מאשר דברים אחרים אבל בסדר.. עומס וחוסר אנרגיה שהשפיעה, וגם השפיעה על עוד התפתחויות שרציתי כמו הקורס עזרה באינטרנט וללמוד איטלקית, כן טסתי לאיטליה, כן טיילתי קצת יותר בדרום, וכמובן די הרבה אפילו יחסית הרבה מאוד באזורים הלא מאוד רחוקים מהמרכז, שזה מה שהיה לי הכי חשוב בלחזור לפה. 

אבל לגבי הקורס עזרה ועוד קורסים אולי, והאיטלקית, או התנדבויות נוספות שאולי יכולתי לחשוב עליהן.... איך עושים את זה כשיש ילדים? אני רוב החיים בת'כלס חצי מהחיים התנדבתי כמעט, ואומנם העבודה שלי היא באיזשהו אופן התנדבות לשמה, אבל עדיין מוזר לי שבזמן הפנוי אחרי העבודה לא התעסקתי בדברים האלה שמאוד היו טובים בחיים שלי, בגלל העייפות והדיכאון אפילו בחלק מהמקרים מהעבודה, וגם עם העניין של הריון מתי איך מה גם מנע ממני, וקצת תחושה של פספוס אולי, כי בטח אני אבין כמה זמן היה לי פנוי... נכון שאפשר גם לחזור לזה בהמשך ואולי גם תוך כדי.. אבל עדיין...

היה מאוד טוב סופ"ש של שנינו אחרי שהוא היה בעבודה וחזר רק בסביבות 18:45 כל יום, אומנם ברור שלא כל הזמן היינו יחד ודביקים, אבל עדיין הנוכחות, וזה שעשינו כמה דברים ביחד, גם אם לא היו הרבה דיבורים... 

עוד קטע שהיה בסופ"ש ועליו רציתי לכתוב, יצא שאתמול פגשנו אישה שמפה לשם הבנו שהיא אמא שאלתי בני כמה הילדים 4 7 ואמרתי לבאגס תראה איזה יופי אפשר לעשות את זה, האבא עם הילדים והאמא יוצאת להתאורר קצת, ואז היא אמרה שהם גרושים... אז כן מאוד חשוב לתת לכל אחד מבני הזוג זמן גם להיות לבד, ואני אדאג שאנחנו נשלב בין הצורך ללבד לבין הביחד המשפחתי, ובין הלבד הזוגי שהוא לא פחות חשוב, אבל המחשבה הבאה הייתה איזה הזוי זה לא להיות עם הילדים שלך בכלל במשך יומיים, כל הזמן פעם בשבועיים לא לראות אותם, לא פעם בשנה נגיד אם נוסעים לסופ"ש או מישהו נוסע בנפרד..אלא על בסיס קבוע, ואיזה מוזר זה להתגרש כשיש ילדים קטנים.. ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת 15, לא משנה שאבא שלי לא היה כמעט נוכח בחיים שלי, אבל אני חושבת על אמא שלי ,אין מצב שהיא הייתה רואה אותי רק פעם בכמה ימים או משהו... וגם היום החיים אחרים וזוגיות לפחות שלי הרבה יותר טובה ושוויונית, אז נראה לי מאוד קשה לגדל לבד שרוב הזמן לבד עם הילדים, אבל בעיקר להפריד בתים ובין אבא והילדים והאמא והילדים במקום שכולם באותו בית... 

נכון היחסים של באגס ושלי לפחות בעייני, בעיינו לא, לא תמיד קלים ולא תמיד כמו שהייתי רוצה, אבל מרגע שמביאים ילדים ביחד, אז לפחות לכמה שנים טובות עד 12 אפילו לתת להם משפחה לתת להם בית אחד.. אז זה אומר שיש מצב שנהיה ביחד לפחות עוד 15-20 שנה לפחות, וזו גם הסתכלות יותר בריאה להסתכל לטווח הארוך, אז כמו שכתבתי לפרגן אחד לשני התפתחות וזמן לעוד דברים, אבל גם להקפיד ולדבר ולשתף ולהשקיע ולהיות זוג ולא רק הורים. 

כשהיינו בטיול כתבתי על זה שמאוד חשוב לי שלקחנו לעצמנו את הזמן הזה להיות לבד ביחד לתקופה ארוכה להתנתק לחוות. אבל גם אם זה בשגרה בתוך החיים, אז כמו שנסענו באפריל ובמאי לחופשות בארץ, ושטסנו לאיטליה, וזמן שלנו לבד ביום יום ובסופ"שים.

וכן אם נצטרך אז גם טיפול זוגי זה חשוב. כי לדעתי לפחות בגילאים הצעירים משפחה זה ילדים והורים ביחד, והיום לצערי הרוב גדלים אצל שני הורים בנפרד.