סיפור הלידה של שמש

אז אני אכתוב כדי שיהיה תיעוד, למרות שזה היה כל כך קשה ומטורף שאולי לא כדאי לזכור, אבל כן תיעדנו חלקים ,כמו בייבי בום.

אז זה התחיל אחרי הפוסט ותחושה של טוב אני מוכנה, מתי אתה מגיע ,זה היה אחרי הסופש שידעתי שכנראה. אלד בימים הקרובים אם לא בסוף השבוע עצמו, והייתי מוכנה ורציתי שיקרה, הספיק לי להיות כבולה כמו שהרגשתי בגלל החשש מצירים באמצע הרחוב,לא ידעתי כלום מסתבר...

הייתי 40+3 לפי החישוב הרשמי, למרות שגם רופאים אחרים אמרו פל

חות ,אז מעקב הריון עודף, לפי הבית חולים בו ילדתי אם לא אלד עד שבוע 41 יצטרכו להתערב, ואני באתי בגישה טבעית, איזה טבעית ואיזה בטיח...בגישה שהוא יודע מתי להגיע לעולם שלא יתערבו עד שבוע 41 וגם אז לא אהבתי את זה...

בסיכום הגענו באגס ואני ב8:25 לבית חולים ויצאנו כמה ימים אחרי שנראו כמן נצח.

עשינו קורס של הקופת חולים למרות שחשבתי שבטח אשכח הכל הרגע האמת ,וויתרתי לשמחתי הרבה על קורס לידה טבעית, חסכנו כסף לחיתולים. ובקורס ובתפיסה שלי אני יולדת טבעי, מה פתאום אפידורל, אמאל'ה פחדתי מזה יותר מהלידה, והלידה יותר ארוכה וקשה ...או או מה שעברתי, וכמובן אני רוצה חדר לידה טבעית להיות במים, מקלחת כל התהליך, מים מאוד עוזרים, ויש שם חלון לא כמו בחדרים האחרים שאין! פשוט אין. והם גם מאוד מכשריניים. אה ובלי התערבות רפואית ובלי כלום, הכנתי תוכנית לידה מאוד יפה מאתר כלשהו.

הכל אבל ה-כ-ל לא היה כמו שרציתי ,ברמות שכל דבר שהוא כמעט

הייתי במוניטןר שעתיים וחצי! והעובר שלי הוריד דופק , מה שאומר שזו לא לידה רגילה, אני צריכה להיות מנוטרת כל הזמן, מה שאומר שאסור מים אמאל'ה איך אני עוברת את זה! וצריך זירוז ,לא ברור למה זה נקרא זירוז, ויעשו עם פיטוצין, ובדיוק שמעתי שפיטוצין כדי להוציא את השליה זה כואב ונורא, אז לידה עם זה! ואסור לי חדר לידה טבעי. בכיתי ,פחד הכל התהפך, לא ידעתי עד כמה....

באיזשהו שלב התקשרנו לאמא שלי שאין לה מה למהר אבל משהו קטרה, הייתי פתיחה 1 אני חושבת מחיקה 70 אחוז...

לא ידענו כמה כלום לא הולך לקרות , היא הגיעה ב11 בבוקר בערך ואז גם נכנסתי לחדר שהיה בלי חלון, אבל יותר מרווח מהחדר שראינו בסיור ,הייתי מחוברת למוניטור, ונתנו לי לשים נרות סוג של חוקן, 

תחילת סיפור הלידה היה בליווי מיילדת צעירה דתיה נעימה מאוד, 

הגיעה גם רופאה שראיתי הרבה אחרי ולפני באשפוז שלי,  שמה לי את הפיטוצין.

חומר לgbs נותנים רק בלידה, וכלום, אין התקדמות, כל כמה זמן הפסיקו את הפיטוצין כי הוא הוריד דופק, היו הרבה צירים וחזקים לפי המוניטור אבל לא הרגשתי כלום. 

מ11 עד 1 בלילה לא הייתה התקדמות אם כן ממש קטנה סנטימטר אולי, סתם היינו שם אסור היה לי לאכול או המליצו שלא באיזשהו שלב ואכלתי וזה התנקם בי, הקאות מטורפות בזמנים הכי מוזרים, 

מבחינתי זה היה כמו כלא בלי אוכל בלי אור בלי אוויר

מתישהו אמרתי לבאגס ולאמא שלי שאין טעם ששניהם שם, כמובן שלא הלכו, ואבא שלי הציע לבוא..אממ לא ממש לא הרבה יותר מדי לא מתאים 

חלק מהזמן דיברנו בעיקר אמא שלי ואני, באגס בקושי עוד משהו שהפריע ומפריע לי בו. אכתוב על זה בפוסט אחר.

בצהריים התחלפה מיילדת לאיזו מישהי שהגיעה מחול בת 50 כזה שהייתה מאוד לבבית ומצחיקה, וכלום לא קרה עד 21/22 סוף המשמרת שלה, וכשלא קרה כלום היא ניסתה לשכנע אותי לקחת אפידורל למקרה שיצטרכו לילד אותי בניתוח ושזה מהרגע להרגע ,ואם זה בהרדמה זה יכול להיות מסוכן לתינוק, ואני גם אהיה לבד בלי מלווה, אבל עדיין עוד לא ידעתי כלום ופחדתי מהזריקה, ולידה בלי אפידורל היא יותר טובה...למרות שזה היה מאוד מבלבל .

בסביבות 17 או משהו באו שלוש רופאות מתמחות באזור גילי אולי מבוגרת ב5 שנים , בהמשך בערב אולי ב21 אחת מהן עשתה לי סטריפינג ,התערבות שלא הייתי רוצה, היא גם כאבה ,בהתחלה חתמתי על הסכמה להתערבות במידת הצורך, והיה הרבה צורך.

הלידה לא התקדמה כמעט גם כעבור שעתיים שלוש הייתי ב2 סנטימטר אולי ו70 מחיקה, התחלפה עוד מיילדת, החליטו לפקוע לי את המים, תחושה מוזרה, מתחילים לצאת מים, לא בבת אחת אבל כן, גם הכניסו לי מים חמים משהו כזה...

אבל אז הדברים התחילו לקרות, סביבות 1:30

התחלפה מיילדת מאוד נחמדה בת 40 45 ככה,

התחלתי או הרגשתי את הצירים 4 שעות או שלוש וחצי של צירים...

כן כשיש צירים מרגישים, יודעים שזה זה, ועם פיטוצין בכלל.

כאבי תופת עשיתי כמו שלמדתי בקורס הייתי על הכדור ,נשענתי על המיטה, אמא שלי עשתה לי מסג השתמשתי בטאנס שהרג לי את הגב אולי הצירים פחות כאבו כי נתפס לי הגב ברמות, הרגליים כאבו מאוד.

והם התגברו, והייתי ככה שעות, אבל כן הסרטנו וקטעים ממש מצחיקים המצאתי שיר אדיר, המיילדת הציעה אפידורל כדי שאנוח שאוכל לישון, שאלתי אם הצרחות הן מלידה טבעית אמרה שגם באפידורל עדיין יכול לכאוב. אז לא הסכמתי, עם הכאב יותר פחדתי מהזריקה, היא הציעה גז צחוק, שגרם לי להקיא פעמיים בקטנה כמו בבחילות בוקר, אבל הרגשתי איכס,  ואולי זה גם מה שגרם לי אחר כך להקיא בטירוף... והכי נורא שלא יכולתי לקום מהמיטה ולעזור לעצמי בתזוזה, באגס ואמא שלי עיסו אותי וממש כאב ברמות , ולפני זה כשדיברנו על זה אמרנו שרק אם אבקש אפידורל כמה פעמים אז כן, שמעתי בנות צורחות בלידה טבעית, והמילדת ניסתה ששישכנעו אותי שאקח, וחשבתי על זה בסביבות 5 בבוקר עכשיו כל כך קשה לי, ואני לא זוכרת כמה פתיחה הייתה ומחיקה, לא יודעת אם ידעתי בכלל, אז מי יודע מתי אלד וכמה כח יהיה לי ללידה עצמה, וכאב ברמות שאי אפשר להעביר, אז אמרתי כן לאפידורל, ועד שהוא הגיע והשפיע רציתי למות גם אמרתי את זה, נוראי, הביאו לי אפידורל סביבות 5 בבוקר וקרוב ל11 הייתה הלידה, וגם בהתערבות...כל מה שלא רציתי שיהיה היה.....

מה שתמיד הפחיד אותי באפידורל שאסור לזוז וזה יכול לפגוע בעצם וכו', ושזה יכאב, אז אחרי הצירים זה כן כואב כן צעקתי אבל הרבה יותר טוב מאשר להמשיך עם הצירים, רמת הכאב שבלעדיו הייתה 8-9 רוב הזמן ומיליון בסוף יכולה עם אפידורל להיות בין 0-4, היו בנות שצרחו גם עם אפידורל...המרדים נתן לי את הזריקה למזלי השכיבה על הצד, אז לא היה את העניין של לא לזוז, כאב ואחרי איזשהו זמן שגם היה גיהנום ו"למה עשיתי את זה לעצמי" ולילד הזה לא יהיו אחים בחיים, זה התחיל להשפיע, לא זוכרת מה הרגשתי אם בסוטול או מה אבל לא הרגשתי את כל החלק התחתון, ומתישהו בסביבות 7 כנראה נרדמנו נפלנו שדודים יש תמונות מצחיקות

ב9 או משהו כבר היו רופאים אחרים ומיילדת אחרת, צריכים להתחיל לידה פעילה יש ירידת דופק, אין לי מושג מה הייתה הפתיחה, אבל העניין שעם אפידורל לא מרגישים כלום אז ניסיתי לדחוף כשאין לי מושג מה אני עושה...באיזשהו שלב הדופק שלאורך כל הלידה ירד ועלה שוב ירד כנראה ברמה שהיו חייבים שאלד כבר, ואז עוד וואחד התערבות ילדו אותו עם ואקום. שני רופאים, די מלחיץ כל ההמולה, ובגלל שלא לחצתי מספיק, נגמר לי הכח אז רופאה דחפה אותו מלמעלה עלתה עליי ודחפה, כאב מאוד.

גם הקאתי את החיים פעמיים פעם באמצע הלידה ואחריה

הוציאו אותו ושמו עליי הייתי בשוק שהדבר הזה נגמר, שאפילו לא ממש החזקתי אותו רק  הידיים מסביב וחזרתי על משהו המנטרה, לא ברור מה, אולי זה לא אמיתי...

יכולתי לראות מלמעלה את איך האזור שלי שם נראה, מפחיד ברור למה אסור לגבר להסתכל, החדרחדר נכמו מרחץ דמים.

התינוק שלי היה בחוץ איתי לא קלטתי, ואז וידאנו לבקש את כל מה שרצינו התוכנית ומפה והלאה זה היה ככה, והכי חשוב שהוא היה באפס הפרדה.

והאירוניה בסביבות 12:30 עברנו לחדר ההתאוששות--לידה טבעית.

היה שם חלון, ןההתלבטות לגבי השם, כשהבנתי שלך תדע באיזה שלב ביממה יוולד הבא אם בכלל נביא אחרי הדבר הזה, וגם היה יום יפייפה, ובתקופה הזו בשנה זה לא מובן מאליו, קראנו לו בשמו, ומה שמצחיק שאמא שלי אמרה את השם שניתן להבא/ה.

חתיכת פירוט כתבתי פה, המשך כמה שעות כל פעם בזמן הנקה, ממש מורק...טוב שיש תמונות לא להאמין שעבר רק חודש וכמה ימים.

פעם הבאה אולי אכתוב קצת על הבית חולים והימים הראשונים

או שסתם אכתוב על החיים עכשיו, כי קורה המון במה שיכול להיות כמו כלום

שמש שלי, אני אמא