עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
פליטת ישראבלוג...רק שהפעם בבלוג הרביעי משנת 2004! הוספתי הסיסמא את השם משפחה החדש....
חיפוש
נושאים
הריון  (12)
משפחה  (9)
עבודה  (8)
זוגיות  (6)
אחרי לידה  (3)
חברים  (3)
טיולים  (3)
ילדים  (3)
חולי  (2)
שגרה  (2)
שעמום  (2)
חיים  (1)
חששות  (1)
כלב  (1)
לידה  (1)
ארכיון
ספרים רבותיי ספרים
•  ספרים בשנת 2017
•  הזמיר- מטלטל וסוחף
•  איש ושמו אובה
•  LOOKING FOR ALSKA
•  האור בין האוקינוסים
•  סיפור אהבה בלתי נשכח
•  רכבת היתומים
•  אדם נכנס לחדר
•  הקבוע היחידי
•  ארוחה בחורף
מקומות להיות בהם בחו"ל
•  איטליה
•  ספרד
•  האיים הקנריים
•  יפן-שוב!
•  סרילנקה
•  גאורגיה
•  אירלנד
•  תאלינד-שוב
•  אמסטרדם
•  פראג
•  אפריקה- זנזיבר
•  אפריקה- טנזניה
•  המלדיבים
כי מתחשק לי
•  קורס קדרות
•  ללמוד איטלקית
•  טיולים כדרך חיים
אני עוד אעשה
•  תואר שני
•  קורס טיפול זוגי
•  קורס טיפול משפחתי
•  קורס ביבלתרפיה
•  מתנדבת בYELEM או דומויו
•  מדריכת סטודנטים

טעויות?

14/02/2020 14:48
Just one girl
אין לי פנאי או זמן או אנרגיות
שמש בן 11 חודשים 
אני מותשת 
החיים מלחיצים וסביבו לחוצה ודואגת שהוא לא ישן מספיק השינה שלו לא מסודרת או פשוט שינה של תינוק.. אבל מלחיץ אותי שהוא מגיע לאוכל כבר עייף בכלל החיים הם גם סביב האכלות שלו, אני הרבה פחות שואבת אבל זה גם כי אין זמן אני איתו כל הזמן והוא פעיל אז אין זמן לפעמים שואבת בערבים או בבקרים אבל ממש לא כמו פעם, אבל הוא אוכל המון מוצקים 4 ארוחות ביום בערך ויונק ויחסית בקושי לוקח בקבוק, וזה גם לא מאוד מאוד חשוב כבר לא כמו שהיה פעם. 
אין לי כח או פניות לכלום, אני גם בקושי נהנית עם שמש, הכל מרגיש לי סביב המנהלות, בהן אני מוצאת הנאה איתו באוכל בעיקר, ומכניסה שירים ודיבורים וריקודים ויוצאת איתו במידת האפשר, יש לנו 4/5 פעילויות בשבוע זה לא תמיד מסתדר וזה מתסכל אותי, כי קשה לי להישאר איתו בבית יותר מדי ובבית באופן כללי יותר מדי, הוא זז המון זוחל ועומד עם עזרה הוא תינוק מאוד פעיל צוחק נהנה ומדהים, אבל כל האנרגיות והכל סביבו 
וכמו שכתבתי זמני ההנאה הם מעטים לעומת כל החרדה סביבו. אני גם לא מוצאת זמן לכלום בשביל עצמי אני בקושי אוכלת, אוכל כשהוא אוכל או אחרי ואז מתבאסת שמבקום להנות איתו אני אוכלת כי אחרי זה הוא ישן או שםשוט יתלבש לי על הציצי... אבל גם ההנקה זה חלק מהביחד שלנו, רק שעכשיו יש עוד דברים ומרגיש לי שאני פחות נהנית מהם כי בזמן שהוא לא במנהלות אני מתעסקת בלהכין אוכל לעצמו או לי... 
הוא עדיין איתי ובקושי יש לי זמן לעצמי או כח. יש ימים שהוא קם ב7 יש ימים שגם ב8 ואז אנחנו יותר בלחץ על להתארגן כי חשוב לי לצאת לפעילויות וזה סיפור קצת מבחינתי להכנס כמה פעמים לרכב ולנהוג אז לא יוצאים יותר מפעם ביום בד"כ. כשהוא ישן בין אם בשעה במקרה הטוב במהלך היום או בערב ויש לי כמה שעות אף פעם לא ברור כמה ומתי הוא יקום פעם הבאה, אין לי כח לכלום, 
אני לא סומכת על אף אחד כמעט ובקושי עוזבת אותו בטח לא באופן קבוע. 
לא עשיתי ספורט נורמלי בטח חודשיים אם לא יותר, הספורט הוא כשיש יום יפה אני הולכת איתו להליכה לפארק, זה כבר המון.
אני תקופה בדאגות האלה סביבו אבל אתמול קצת שחררתי ולמרות שהיה צריך לישון יצאתי לפארק והסתובבנו וזה עשה לנו טוב הוא לא ישן המון אבל אני גם לא יודעת אם בבית היה ישן הרבה, הוא סביב שיניים אז שוב הכל שונה... 
אני עם רגשות אשם ודאגות 
מי היה צריך להיות אמא? למה נתנו לי לחשוב שלהיות אמא זה דבר כזה טוב זה לבטל את עצמי כמעט לגמרי אין לי כח או פניות או אנרגיות לכלום ואני בדאגות כלפיו ורגושת אשם. יש לי תינוק מאוד אהוב ורצוי שמח חייכן מיוחד מדהים אנרגטי מתפתח טוב פעיל שובה לב אבל לי ממש קשה.
הרבה פעמים אני הולכת לישון כשהוא הולך לישון או במקרה הטוב אראה תוכנית שזה כבר מצויין או אם אקרא זה יהיה אדיר, אין לי כח לכלום חוץ מזה, אני גם קמה בלילה והוא ישן איתי לא ברור מה קורה, אני בתשישות שאין כח לכלום, יש פעמים שעושה דברים שצריכים לעשות בבית 
אין ממש זמן לשום דבר שבאמת יעשה לי טוב, גם הדברים שאני יודעת שיעשו לי טוב שבעבר עשיתי איתו עכשיו כבר יותר קשים כמו לצאת לשמש החוצה לים לטבע הכל הרבה יותר קשה באמצע השבוע לבד, ובסופש יש ל בן זוג דפוק שהכל קשה איתו אכתוב על זה תכף 
אני רוצה לעשות את הדברים האלה לבד, בלעדיו אבל לא רוצה לתת אותו עדין כי כולם מעצבנים אותי באיך שהם איתו. 
ויש לי חרא חברים אז הם לא במשוואה בכלל לכלום ולהכיר חברים או חברות חדשות אמהות זה מורכב עם החיים האלה.

כנראה סוג של דכאון אחרי לידה וואו שוק....ולא נפרט פה על עוד דברים, ללכת לטיפול כיביכול מתבקש אבל זה אומר לעזוב אותו באופן קבוע...פרדוקס... אני יודעת שהרבה מהקושי זה קושי שבגלל שאני לא משחררת אבל גם הרבה מהמצב שלי כמו שאני עם בן הזוג זה בגלל הטיפול שהייתי בו.

מה שכן קצת יצאתי לאחרונה פעמיים עם בן הזוג פעם למסעדה בערב והיה זמן כיביכול לדבר למרות שלא דיברנו על כלום אמיתי, ואתמול להצגה מעולה שמאוד נהנינו ולפני שבועיים עם חברה שבגלל הלחץ לחזור לשמש לא ממש דיברנו על כלום. 

חוץ מזה כלום, גם לא היה לי זמן לעצמי בכלל חוץ מבערבים שכבר לא היה לי כח לכלום. 
מבזבזים המון מהזמן עם המשפחות שאור באזור שלהן וזה לצאת מהבית למקום יותר כיפי ונעים ואנחנו נהנים מלשנות אווירה ולאכול טוב לשם שינוי, אבל למרות שאנחנו שם שעות או גם כשהן באות אלינו זה לא זמן לעצמי.\
אין לי ממש זמן אפילו לנסות לדבר בטלפון עם ה3 חברים המעפנים שלי ואני יודעת שכל אחד והחיים שלו וכל אחד מה שעובר עליו אבל באסה שאלו לא קשרים שבאמת קיימים ותומכים ובשביל קשרים של פעם בכמה חודשים כרגע אני לא אשאיר את שמש בשביל להפגש איתם. 
מנסה להפגש עם בנות חדשות אבל זמנים תינוקות וההפשרות להתקרב היא לא אותו דבר, וגם הפאקים שבי בגלל האגואיסטיות של ההורים שלי שדפקה אותי אני כן רואה אנשים לפחות 3 פעמים בשבוע אבל הרבה יותר קשה באמת להכיר ככה. לפחןת אני לא לבד לגמרי פייזץ זה גם משהו

אני גם רוצה לשבת על האלבום של שמש זה מרגש אותי להסתכל על התמונות שלו לראות כמה הוא גדל ולהזכר בגעגוע למרות שאני יודעת שהיו קטעים ממש קשים כמו שעכשיו יש קטעים קשים...אבל אני כן שמחה להגיד שעם כל האתגרים והקושי גם בזמן אמת אני מצליחה לראות את הטוב ולהנות מהדברים הקטנים וגם מהתמונה הגדולה. 
חושבת כבר להכניס את שמש למסגרת אבל קשה לי מתלבטת כן רוצה עוד דברים עבור עצמי גם קטנים ויומיומיים שהרבה יותר קשה לעשות כבר עם שמש אבל קשה לי לשחרר קשה לי לסמוך

רוצה לכתוב על הבן זוג רע בעייתי 
אבל חלקנו את הזמן עכשיו בינינו ואני רוצה ללכת לאכול גם, 
בגדול בניגוד לעבר הוא כן עובד איזה 4 חודשים וסיים עכשיו ללמוןד היו לנו כמה חודשים שפעם בשבוע הוא לא היה בבית בכלל אבל ההורים שלו היו ממש טובים וניסו לעזור, למרות שזה גם לא ממש נעים לי כשיש אנשים בבית זה לא שאני יכולה לעשות מה שאני בוחרת עד הסוף..או בכלל.
ויש לו כמה אופציות להתקדמות בעבודה, יופי לו סוף סוף עושה משהו עם עצמו אבל כשיש תינוק שצריך גם אבא ואשתו שצריכה שותף ובקושי היה לי בחודשים האחרונים ובכלל עם שמש, וזה ממש קשה.
וגם בלי קשר לשמש לא טוב ליאיתו ולא טוב לי לגדל את שמש איתו אנחנו רבים ולא מתאים לי שהבן שלי יגדל באווירה כזו
אני מתחרטת שהמשכתי איתו 
גם מאשימה את ההורים שלי בין היתר בזה שאין לי מיומנויות מסויימות אז הגעתי ללהיות איתו ולא הקשבתי לעצמי מספיק. 
רציתי להפרד ממנו כשהיינו 10 חודשים הבנתי שהוא לא בשבילי, והנה אנחנו תכף 7 שנים עם ילד... 
ואני לא אתן לילד שלי להיות לבד בעולם אז כנראה שיהיה עוד אחד לפחות. בתקווה שאחת.

שאלה מתי אבוא לפה שוב ואכתוב... אין לי כח לכלום 

כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: