מרגישה חולה

אני מרגישה אווט ומותשת. חטפתי מכה ברגל שכואבת וממש גורמת לי להרגיש חולשה. 

בצהריים באגס לקח את שמש לכמה שעות. ישנתי טוב אבל עכשיו אני מותשת ולא נרדמת.

היינו יומיים בגן. הדרך קצת ארוכה אבל מילא. יש דברים טובים יש דברים שאני לא אוהבת. אבל די....להישאר איתי הוא כבר לא נשאר. מעצבנים אותי אנשים כולל הגננת שאומרים הוא ממש היה צריך את זה, לא. יצאנו ונפגשנו והיינו בפעילויות אז היה לו את זה גם קודם והרבה יותר איכותי ואיתי ברקע והמון. והנה גפ עכשיו הוא חיפש ורצה אותי. 

זו אני שצריכה שהוא יהיה בגן שאפילו ב7:30 אוכל תאורתית לשים אותו ונכון לעכשיו לבחור מתי לקחת. ולא רק מ9 עד 12, עם כל הזמנים הלא ברורים לפני ואחרי. 

אבל מה שכן הגן גרפ לי להרגיש ממש אחלה לגבי התזונה שנתתי לו וזמני החלפת החיתול והתעסוקה איתו. איתי עם כל הקןשי הוא קיבל הרבה יותר טוב. אבל לי כבר יותר מדי לתת לו את זה 24/7.  

אבל יחד עם זאת קשה לי. קשה לי שהוא יהיה ביום שלו בלעדיי שאני לא אחווה איתו את היום שלו. 

מאוד שמחה שכשאחזור לעבוד זה יהיה עם אנשים מבוגרים ולא עם ילדים. אולי אני אחזור לזה כששלי יהיו גדולים.

יהיה לנו זמן אחר. כרגע אני עוד איתו בגן וכשהוא חוזר הוא נרדפ להרבה זמן. כמו אחרי הבריכה. זה טוב לו להוציא כל כך הרבה אנרגיה ולי כבר אין כח להיות שם כל היום. מה שכן אחרי הצהריים ובשבת אעשה. בינתים השבוע עוד לא עשינו כלום. אבל אולי נעשה בריכה מחר ובשישי יש בריכה. ובשבת אולי אחר הצהריים איזה פארק ושבוע הבא ים. 

בינתים כשהוא ישן אחרי הגן נחתי. ראיתי בחלקים סרט דרמה טוב. המון זמן לא ראיתי סרט גם לא בבית.  חיי נישואים בתרגום. בעצם הסיפור על זוג שמחליט להתגרש. עם ילד בן 9. 

שני דברים. שמש חייב אח או אחות.

מאוד יכול להיות שבאגס ואני לא נהיה לנצח אבל אני לא רוצה להתגרש כל עוד יש ילדים עד גיל 15 או 18 לפחות. לא רוצה את החלוקה הזו לבתים לזמנים...לחגים. רוצה אותם בבית. 

מה שכן לפעמים להיות לבד אולי. זב שונה לחלוטין אם זה פעם בשבוע כי אני רוצה או זמנים כאלה ואחרים כי חייבים.

בשישי קבעתי לעצמי טיפול פנים משהו לבד להתפנק. וכיף שזה יהינ אחרי הבריכה עם שמש.

חושבת על זמן לעצמי על בריכה על קיקבוקס...על בריכה חשבתי מיוני? מתי ששמש חזר לבריכה. אבל האינטנסיביות והעייפות מלהיות איתו כל היום...אז כרגע ביחד איתו. 

וקיקבוקס לא בדקתי לעומק. כי הליכון אולי בשישי כשהוא יהיה בגן אעשה אבל חוץ מזה בערביפ לא וגם לא כשהוא ישן.

דיברתי עם הפסיכו שיש לה 2 ילדים בהפרש של 4.5 שנים על הריון נוסף ועל זמן לעצמי מה שכתבתי למעלה. ועל עבודה. בהסתכלות הכללית זה לא משנה אם אני עושה קיקבוקס עכשיו או לא, יותר משנה מתי יהיו לי שני ילדים. אבל זה כן משנה בחוויה וההנאה שלי. אבל בגלל שכן חושבת על הריון אז מתלבטת. 

מה שכן זה כן מאוד שינה בשבילי עם כל הקושי שבזה שהייתי עם שמש כמו שהייתי. וגם בשבילו. כי למעט מקרים מסויימים שאם היה אפשר הייתי מוחקת. היה לנו טוב. 

בין היתר אני רוצה עוד ילד גם כדי לחוות את זה מהמקום שאני בו היום. 

לגבי מתי להתחיל לנסות....עדיין שאלה. אבל אולי בקרוב. 

עוד מעט ראש השנה נראה לי שהמטרות שלי הן עבודה חדשה 

הריון נוסף. ומבחינתי לא ממש משנה מתי השנה אבל עוד הריון השנה.

וזה מחזיר אותי לתחביבים...אולי עכשיו חצי שנה לא אעשה קיקבוקס בגלל זה? אוותר על 26 שעןת של הנאה? 

וגם מה לגבי לימודים?... 

מצד אחד עכשיו כששמש יהיה במסגרת יהיה לי יותר זמן שאני אראה איך ובאיזה מינון תהיה העבודה מצד שני אני ארצה להיות איתו אחרי הצהריים או לפני....ואולי לא להשקיע את הזמן בלימודים או חוג...

מה שברור שכרגע התנדבות יורדת מהפרק לפחות עד שאדע איך אני עובדת..

הסבים והסבתות מעצבנים אותי לא עושה דברים כשהם כאן אבל גם לא נחה והם גם לוקחים לי מהזמן עם שמש. וזה לא שכל רגע בהכרח אנחנו ביחד נטו  והם באים לשעה שעתיים אבל עדיין. זה 2/3 פעמים מהשבוע. ונכון יש 5 פעמים אחר צהריים ועוד יום ו3/4 . ועם אמא שלי אני גם יכולה ללכת למקומות שכיף לנו וגם עם אבא שלי לפעמים  אבל עדיין. גם קשור לזה שהם מעצבנים אותי בדברים מסויימים גם לגבי שמש. ובכללי הנוכחות שלהם. במקום שרק אני אהיה עם שמש. או שאם הם פה אז שאני אנוח או אעשה דברים.

אני בעיקר מותשת.

ועם כמה שהשינה הייתה כיפית. עכשיו אני לא נרדמת. ובטח שמש יקום מתישהו ואקום ב6/6:30

אני משחקת עם המחשבה לנסוע ל24 שעות. לישון לילה שלם. אבל מוזר ששמש יקום יקרא לי ואני לא אהיה שם...