דיברתי על זה בטיפול. התאכזבתי ואני עצובה
וגם רגשות קשים עם עכשיו שוב ניסוי וטעיה, ואיזה עיכוב של החיים.
אבל עברתי חיסון שני. ונגמר הסגר, הוא חזר לגן אתמול וגם היום היה,
טוב שלפחות אני עובדת בתקופה הזו.. שגם ככה מרגיש שהחיים נשלטים על ידי כל דבר שהוא לא אני....
רציתי בספונטני לנסוע לצפון. הייתה מלחמת עולם מזה. בסוף סגרנו לעוד 3 שבועות. השוני בגישה מפריע לי.
כן זה יותר חכם וכלכלי לסגור מראש ולא בדקה ה90. אבל מי יודע מה עם כל הסגרים האלה....ומי יודע איך יהיה המזג אוויר.
ואולי אני אהיה בהריון, בהתחלה ואז ההנאה מחופשה כזו זה לא אותו דבר בכלל...
וגם היום יום. אני מגיעה לקצה עם ההרדמות, רוצה זמן לכלום בערב. רוצה לצאת.
והסופש שהוא לפי זמני השינה ערות של שמש, די רוצה לחיות לפי עצמי נטו. כנראה שלא נסע לטייל אח"צ אולי גפ לא למקום קרוב.
ועכשיו גם לא כל כך מתחשק לי, כמו שכן רציתי בבוקר.
ולהעזר בהורים אני פחות רוצה למרות שהם הציעו, כי הם עזרו הרבה בסגר וכי אני רוצה שהוא יהיה יותר איתנו
וגם מבאס שאין לי עם מי לעשות דברים. חבר שאני לא רואה בכלל. וחברה שמסתבר בהריון שבוע 13... וכשנהיה בצפון אולי אראה חברה שרואה פעם בשנה בערך...
וזהו . אין לי חברים.
יכולה להציע לאחותי , אמא. עם באגס לפעמים . אבל משהו חסר.
וכשזה עם באגס ושמש זה לפי הזמנים של שמש...ואז זה מוגבל...
הייתי רוצה לטייל עם אנשים חדשים לצורך הטיול, אבל קורונה וגם ככה אני רוצה הריון עכשיו...
וזה מביא לתסכול ולעצבים מבאגס. שאחר היה יותר זורם.
לא יודעת מה היום... נראה מה נספיק.
גם עצבים על הבית הזה וחוסר אנרגיה באמת לשנות
ואולי כן היה טוב שההןרים ישמרו עליו והיה לנו זמן לא מוגבל ולבד
קשה לי לחיות עם אחריות לעוד בן אדם.
;){kind=link}