זה בדיוק הדבר שכשדמיינתי אותו הפחיד אותי בבחור/ילד שאהבתי, בסערה כזו אני רוצה שבן הזוג שלי יהיה איתי.
בקיץ אני מתעוררת בשעה הזאת ללכת לים לפני שמתמלא, ועכשיו ממש חשוך, וגם סוער, איזה כיף אבלה את השעות הקרובות במיטה הנעימה עם הספר.
ובהמשך היום בישולים קצת, מרק עגבניות שבאגס מאוד אוהב, לקציצות שיהיה אוכל.
ואשמע מוזיקה ותוכניות, ואולי אישן צהריים.
ובערב נראה את ההורים שלו, אני מאוד אוהבת אותם, יחסית למה שיכול להיות עם ההורים של בן הזוג, הקשר איתם אחלה, אבל אני לא מתגעגעת, רואים אותם פעם בשבוע או בעיקר שבועיים והם מתגעגעים אומרים את זה, אני לא, לי לוקח זמן להתגעגע.
אני מבינה שהם גם רוצים לראות אותנו, ובניגוד להורים שלי שאני רואה בעיקר בלי באגס, למעט ארוחת שישי, אבל חוץ מזה רואה את אבא שלי פעם בשבועיים שלושה בעיקר לבד, ואת אמא שלי פעם בשבוע שבוע וחצי, אז זה לבד. וגם עם אמא שלי אנחנו עושות המון, או מטיילות. בשבת או מסתובבות או יוצאות לאנשהו, או נפגשות בבית.
את ההורים של באגס אנחנו רואים בארוחת שישי וביחד, ופעם ב באמצע השבוע או בשבת בערב, גם כל הפעמים נפגש ביחד, הייתה פעם שלא באתי, ופעם אחרי אבא שלו חשב שלא באתי עד שראה אותי והופתע מהמחשבה, ששוב לא באתי, הוא לא נפגש איתם לבד, נפגש פעם אחת השנה עם אבא שלו יצאו ביחד לתחביב של אבא שלו, אבל חוץ מזה, אף אחד שם לא יוזם את המעבר, אמא שלו כבר יזמה איתי יותר וכמה פעמים יצאנו להסתובב לבד, ושלא נדבר על השיחות טלפון, איתי היא יכולה לדבר שעה והיו פעמים שזה היה גם כמה פעמים בשבוע...
כשרק הכרנו היא טלפנה אליי סתם להתעניין בשלומי, היינו אולי חודש יחד, הרבה פעמים המעטפת של המשפחה שלו גרמה לי להתחבר יותר.
ובאגס עצמו, באיזשהו אופן לא ממש כתבתי עליו עוד
ההפרש בינינו הוא 103 שבועות בדיוק, שזה מגניב ;)
אני אוהבת את זה שיש לי את הספייס והשקט בזוגיות להיות אני,
אני ממש זוכרת איך עם החבר שהיה לי הראשון הרציני, הרגשתי רע, עם עצמי, הרגשתי שהחיים שלי לא מספיקים, שאם אני מספרת לו שקראתי באותו יום כי הייתי חולה, הוא שאל וזהו? מה עוד? והוא היה מאוד עסוק ולא הרגשתי שמספיק חשוב לו הזמן איתי זה קודם היה רשימה של דברים ואז אני, הכי חשוב בעולם היה לו המקצוע שלו, ילד בן 18 שכבר ברור לו מה יהיה איתו בחיים, המון דברים שאיימו עליי, על זה שאצלי גם אם חשבתי משהו, עובדה הדברים השתנו, והרבה יותר נכון וטוב לי, לא יכולתי עם המנטליות שלו, על החיים, וגם השיחות בדיעבד וגם מתישהו כתבתי על זה,. היו כבדות מדי, רציניות מדי, הוא היה צריך מישהו לפרוק, אבל זה היה כבד מדי, הרגשתי משמעותית, אבל גם בזמן שהיינו היו המון דברים רעים, וגם המשיכה, היה לי ט
אישו איתו, הייתי מאוהבת אבל במקביל כן חשבתי והסתקרנתי מאחרים, ובעיקר פחדתי מהחיים שלו ואיתו, ויכול להיות. שגם איתו אני יזמתי יותר פעילות, פשוט זה היה על פני פחות זמן אז הרגיש אחרת.
ובאגס, אנחנו כמעט 5! שנים יחד, יחסית להוא הכל יותר רגוע איתו וזה נכון לי, אבל לפעמים אני שוכחת את זה. בכלל הבעיה בזוגיות בימנו שכיביכול תמיד יכול להיות מישהו אחר, עוד...
האנשים סביבי אומרים לי שהוא מכיל אותי וטוב עבורי, כשאני מספרת להם על התסכולים שלי ממנו, והתסכולים שלי ממנו נובעים מזה שהוא כמוני לפעמים בן אדם שטוב לו לבד, ולפעמים מרגיש לי שהוא לא מספיק יוזם ביחד, או כשהביחד שלו שונה משלי.
ולפעמים מרגיש לי שהוא לא משתף מספיק,ולא מתעניין מספיק, והעולם שלו מרגיש לי די מצומצם, אבל לפעמים נחמד לי לראות שהוא מתעניין בעוד דברים,
לאחרונה אני מקבלת קטעים בפייסבוק על הפרעות תקשורת וחושבת אם יש לו, כי כן יש לו adhd והוא כן המון במסכים, ונראה שמעדיף את זה, אבל כן בא איתי לדברים שלי בחוץ, פעם בשבוע שבועיים..
לא יודעת, יש איזשהו חסך בקשר שלנו
יש בו גם דברים נהדרים, והוא מנסה ומתפתח עם הזמן, אבל עדיין, יש הבדלים שמקשים.
לפעמים הרבה יותר בנפרד מאשר ביחד, אבל זה גם ביחס לקשרים אחרים שהיו פחות. מחצי מהזמן, והיו מתרחשים יום בשבוע...
זה בדיוק הדבר שכשדמיינתי אותו הפחיד אותי בבחור/ילד שאהבתי, בסערה כזו אני רוצה שבן הזוג שלי יהיה איתי.
בקיץ אני מתעוררת בשעה הזאת ללכת לים לפני שמתמלא, ועכשיו ממש חשוך, וגם סוער, איזה כיף אבלה את השעות הקרובות במיטה הנעימה עם הספר.
ובהמשך היום בישולים קצת, מרק עגבניות שבאגס מאוד אוהב, לקציצות שיהיה אוכל.
ואשמע מוזיקה ותוכניות, ואולי אישן צהריים.
ובערב נראה את ההורים שלו, אני מאוד אוהבת אותם, יחסית למה שיכול להיות עם ההורים של בן הזוג, הקשר איתם אחלה, אבל אני לא מתגעגעת, רואים אותם פעם בשבוע או בעיקר שבועיים והם מתגעגעים אומרים את זה, אני לא, לי לוקח זמן להתגעגע.
אני מבינה שהם גם רוצים לראות אותנו, ובניגוד להורים שלי שאני רואה בעיקר בלי באגס, למעט ארוחת שישי, אבל חוץ מזה רואה את אבא שלי פעם בשבועיים שלושה בעיקר לבד, ואת אמא שלי פעם בשבוע שבוע וחצי, אז זה לבד. וגם עם אמא שלי אנחנו עושות המון, או מטיילות. בשבת או מסתובבות או יוצאות לאנשהו, או נפגשות בבית.
את ההורים של באגס אנחנו רואים בארוחת שישי וביחד, ופעם ב באמצע השבוע או בשבת בערב, גם כל הפעמים נפגש ביחד, הייתה פעם שלא באתי, ופעם אחרי אבא שלו חשב שלא באתי עד שראה אותי והופתע מהמחשבה, ששוב לא באתי, הוא לא נפגש איתם לבד, נפגש פעם אחת השנה עם אבא שלו יצאו ביחד לתחביב של אבא שלו, אבל חוץ מזה, אף אחד שם לא יוזם את המעבר, אמא שלו כבר יזמה איתי יותר וכמה פעמים יצאנו להסתובב לבד, ושלא נדבר על השיחות טלפון, איתי היא יכולה לדבר שעה והיו פעמים שזה היה גם כמה פעמים בשבוע...
כשרק הכרנו היא טלפנה אליי סתם להתעניין בשלומי, היינו אולי חודש יחד, הרבה פעמים המעטפת של המשפחה שלו גרמה לי להתחבר יותר.
ובאגס עצמו, באיזשהו אופן לא ממש כתבתי עליו עוד
ההפרש בינינו הוא 103 שבועות בדיוק, שזה מגניב ;)
אני אוהבת את זה שיש לי את הספייס והשקט בזוגיות להיות אני,
אני ממש זוכרת איך עם החבר שהיה לי הראשון הרציני, הרגשתי רע, עם עצמי, הרגשתי שהחיים שלי לא מספיקים, שאם אני מספרת לו שקראתי באותו יום כי הייתי חולה, הוא שאל וזהו? מה עוד? והוא היה מאוד עסוק ולא הרגשתי שמספיק חשוב לו הזמן איתי זה קודם היה רשימה של דברים ואז אני, הכי חשוב בעולם היה לו המקצוע שלו, ילד בן 18 שכבר ברור לו מה יהיה איתו בחיים, המון דברים שאיימו עליי, על זה שאצלי גם אם חשבתי משהו, עובדה הדברים השתנו, והרבה יותר נכון וטוב לי, לא יכולתי עם המנטליות שלו, על החיים, וגם השיחות בדיעבד וגם מתישהו כתבתי על זה,. היו כבדות מדי, רציניות מדי, הוא היה צריך מישהו לפרוק, אבל זה היה כבד מדי, הרגשתי משמעותית, אבל גם בזמן שהיינו היו המון דברים רעים, וגם המשיכה, היה לי ט
אישו איתו, הייתי מאוהבת אבל במקביל כן חשבתי והסתקרנתי מאחרים, ובעיקר פחדתי מהחיים שלו ואיתו, ויכול להיות. שגם איתו אני יזמתי יותר פעילות, פשוט זה היה על פני פחות זמן אז הרגיש אחרת.
ובאגס, אנחנו כמעט 5! שנים יחד, יחסית להוא הכל יותר רגוע איתו וזה נכון לי, אבל לפעמים אני שוכחת את זה. בכלל הבעיה בזוגיות בימנו שכיביכול תמיד יכול להיות מישהו אחר, עוד...
האנשים סביבי אומרים לי שהוא מכיל אותי וטוב עבורי, כשאני מספרת להם על התסכולים שלי ממנו, והתסכולים שלי ממנו נובעים מזה שהוא כמוני לפעמים בן אדם שטוב לו לבד, ולפעמים מרגיש לי שהוא לא מספיק יוזם ביחד, או כשהביחד שלו שונה משלי.
ולפעמים מרגיש לי שהוא לא משתף מספיק,ולא מתעניין מספיק, והעולם שלו מרגיש לי די מצומצם, אבל לפעמים נחמד לי לראות שהוא מתעניין בעוד דברים,
לאחרונה אני מקבלת קטעים בפייסבוק על הפרעות תקשורת וחושבת אם יש לו, כי כן יש לו adhd והוא כן המון במסכים, ונראה שמעדיף את זה, אבל כן בא איתי לדברים שלי בחוץ, פעם בשבוע שבועיים..
לא יודעת, יש איזשהו חסך בקשר שלנו
יש בו גם דברים נהדרים, והוא מנסה ומתפתח עם הזמן, אבל עדיין, יש הבדלים שמקשים.
לפעמים הרבה יותר בנפרד מאשר ביחד, אבל זה גם ביחס לקשרים אחרים שהיו פחות. מחצי מהזמן, והיו מתרחשים יום בשבוע...