לא כתבתי מאז שבת, כן באתי לכתוב אבל אני עייפה, אין לי כח להתרכז בכתיבה, גם עכשיו, בערבים נופלת עליי עייפות.
אינ דווקא ממש נהנית מהחורף הזה, אבל ביום, כשחשוך אני נכבית...
לבשל יותר מדבר אחד מעייף אותי, יכולתי להכין עכשיו עוד משהו אבל עייפה, אני כן אלך לישון לא מאוחר, כי מחר ובכלל בסופ"ש יש לנו
הרבה בילויים משפחתיים. אני שמחה על זה יהיה מעניין ונחמד.
אני הולכת לעבודה ממש בכיף, שמחתי ללכת היום לעבודה במקום להיות בבית, אבל אני כן יותר פעילה ויותר פשוט לי לעשות דברים כשיש אור יום.
עכשיו רק הכנתי מרק למרות שגם רציתי להכין לחמניות ועוגה, אבל ממש נפלה עליי עייפות, אני יודעת שאם אכין אז אתנער מזה, ואני גם שומעת הרצאות מעניינות בזמן הבישול אבל נפלה עליי עייפות, ושום דבר לא באמת דחוף, אז מתמסרת לה. אולי מחר מחרתיים אכין.
לא להאמין כמה פניות נפשית יש לי בזכות זה שיש לי יום חופש במהלך השבוע.
בסופ"ש אני אוהבת לעשות פוס להכל, פשוט להיות במנוחה הזו.
ישבתי השבוע עוד על האלבום, זה יקח עוד זמן אבל ממש נחמד לי להתעסק עם זה, אולי אתעסק בזה עוד היום או בסופ"ש.
התחלתי גם ספר חדש, קראתי 3 ספרים עד כה החודש, אם אסיים את זה גם בכמה ימים זה ממש יהיה שיא.
אהנה מהסופ"ש הקרוב מהחברה המשפחתית, מהספר, ומאוכל טוב שיבשלו חברי משפחה אחרים..
בובה שלנו נפלאה, היא ממש התינוקת שלי, אני לא מבינה איך עד היום לא אימצתי כלב, אני אפילו הייתי יוצאת איתה להליכות אם היה אפשר מבחינת החיסונים. אבל כמו שאני אומרת בקשר לילדים, לא אימצנו כלב/ה עד היום כי חיכינו לה. ואני ממש אוהבת אותה והיא עושה לנו כיף בבית ולא אכפת לי מההשלכות הן ממש בקטנה מבחינתי, ממש כיף לי לחזור הביתה אליה.
מה שכן רציתי לכתוב פה כבר כמה פעמים זה על באגס,
עכשיו עברתי על הפייסבוק או כשאני עוברת על האלבום טיול, אני חושבת על המון דברים נהדרים שיש בקשר שלנו ובו, אבל יש פעמים, אה, אולי אני לפני מחזור... עברו 20 יום מאז הפעם הקודמת... אבדוק באמת לפי זה מתי יש ביוץ... אז אולי אני לפני מחזור, אבל יש פעמים שאני משתגעת ממנו, אנחנו חוזרים על ולאותו ריב על ההבדלים בינינו, אני טיפוס דימני פעיל, אוהבת להיות בחוץ לעשות דברים, לטייל, ללכת לתרבות בחוץ, וכשאני מציעה לו דברים אני ישר שומעת למה הוא לא ירצה לעשות, הוא שואל מה המרחק -נסיעה או הליכה במסלול עצמו, ואני מתעצבנת, אחרי זה הוא מסביר לי שהוא שואל כי אם שניהם רחוקים אז יקח יום שלם, ועדיין אני מתעצבנת אז מה אם יקח יום שלם...ומתעצבנת וחושבת לעצמי ואומרת לו שמעצבן שהוא לא אוהב טיולים כמוני, ושהיה טוב אם הייתי עם מישהו שכן אוהב בכללי חוץ ולעשות כמוני, והוא כל פעם אומר שהוא כן אוהב לטייל ולעשות דברים, הוא פשוט לא יחשוב על זה וכשאני מציעה הוא כן בא. אבל עדיין הדבר הראשון שעולה לי זה העצבים והמחשבה איך לעזעזל אני עם בן אדם כזה שמתסכל אותי כל פעם מחדש.
והוא יחסית להרבה אנשים אחרים בכללי, ויחסית לחברים אחרים שלי- סתם חברים בכללי, או בני זוג איתו טיילתי ועשיתי במצטבר הרבה יותר, ראבאק טיילנו 7 חודשים או 8 במצטבר ביחד, ובכללי, טיילנו בארץ יותר מאשר עשיתי עם אחרים, אולי רק עם אמא שלי אני מטיילת יותר, אבל זה ביחס לכמעט 5 שנים הטיולים שעשינו הם לא מעט בכלל, וזה לא שאני עכשיו אעשה טיול של יומיים, אפילו לא, אבל עדיין מתוסכלת מהעניין כל פעם מחדש... ואולי ההבדל הכי מרכזי הוא שכמו עם הרבה דברים אחרים בקשר שמפריעים לי, כמו עומק השיחות, תדירות והזמן שהן אורכות, גם זה קשור לעובדה שעם כל בן אדם אחר כולל בני זוג, ביליתי הרבה הרבה פחות זמן מאשר איתו...אבל זה עדיין מציק, כי יש לי את האשליה, שעם אחר הדברים היו אולי אחרים, יותר זרימה בקשר, שיחות יותר ארוכות, יותר לעשות...אבל אולי גם עם כל אחד אחר, וראיתי את זה עם בני זוג קודמים, בפחות זמן של קשר, שגם איתם היו חסרים דברים. ושוב שאולי הדברים היו יותר איתם כי הזמן איתם היה פחות.
אבל קשה לי עם המחשבה הזו...למרות כל מה שכתבתי, שאיך היה יכול להיות עם אחר, שאולי כל הדברים שמתסכלים אותי לא היו עם אחר...
למרות שעם אחד בשנה וחצי של קשר ולמשך שנה בערך, היו עם ריבים וחוסר שביעות רצון ודברים מאוד לא טובים, והטוב כנראה בסכ"ה לא היה כזה גדול....
לא כתבתי מאז שבת, כן באתי לכתוב אבל אני עייפה, אין לי כח להתרכז בכתיבה, גם עכשיו, בערבים נופלת עליי עייפות.
אינ דווקא ממש נהנית מהחורף הזה, אבל ביום, כשחשוך אני נכבית...
לבשל יותר מדבר אחד מעייף אותי, יכולתי להכין עכשיו עוד משהו אבל עייפה, אני כן אלך לישון לא מאוחר, כי מחר ובכלל בסופ"ש יש לנו
הרבה בילויים משפחתיים. אני שמחה על זה יהיה מעניין ונחמד.
אני הולכת לעבודה ממש בכיף, שמחתי ללכת היום לעבודה במקום להיות בבית, אבל אני כן יותר פעילה ויותר פשוט לי לעשות דברים כשיש אור יום.
עכשיו רק הכנתי מרק למרות שגם רציתי להכין לחמניות ועוגה, אבל ממש נפלה עליי עייפות, אני יודעת שאם אכין אז אתנער מזה, ואני גם שומעת הרצאות מעניינות בזמן הבישול אבל נפלה עליי עייפות, ושום דבר לא באמת דחוף, אז מתמסרת לה. אולי מחר מחרתיים אכין.
לא להאמין כמה פניות נפשית יש לי בזכות זה שיש לי יום חופש במהלך השבוע.
בסופ"ש אני אוהבת לעשות פוס להכל, פשוט להיות במנוחה הזו.
ישבתי השבוע עוד על האלבום, זה יקח עוד זמן אבל ממש נחמד לי להתעסק עם זה, אולי אתעסק בזה עוד היום או בסופ"ש.
התחלתי גם ספר חדש, קראתי 3 ספרים עד כה החודש, אם אסיים את זה גם בכמה ימים זה ממש יהיה שיא.
אהנה מהסופ"ש הקרוב מהחברה המשפחתית, מהספר, ומאוכל טוב שיבשלו חברי משפחה אחרים..
בובה שלנו נפלאה, היא ממש התינוקת שלי, אני לא מבינה איך עד היום לא אימצתי כלב, אני אפילו הייתי יוצאת איתה להליכות אם היה אפשר מבחינת החיסונים. אבל כמו שאני אומרת בקשר לילדים, לא אימצנו כלב/ה עד היום כי חיכינו לה. ואני ממש אוהבת אותה והיא עושה לנו כיף בבית ולא אכפת לי מההשלכות הן ממש בקטנה מבחינתי, ממש כיף לי לחזור הביתה אליה.
מה שכן רציתי לכתוב פה כבר כמה פעמים זה על באגס,
עכשיו עברתי על הפייסבוק או כשאני עוברת על האלבום טיול, אני חושבת על המון דברים נהדרים שיש בקשר שלנו ובו, אבל יש פעמים, אה, אולי אני לפני מחזור... עברו 20 יום מאז הפעם הקודמת... אבדוק באמת לפי זה מתי יש ביוץ... אז אולי אני לפני מחזור, אבל יש פעמים שאני משתגעת ממנו, אנחנו חוזרים על ולאותו ריב על ההבדלים בינינו, אני טיפוס דימני פעיל, אוהבת להיות בחוץ לעשות דברים, לטייל, ללכת לתרבות בחוץ, וכשאני מציעה לו דברים אני ישר שומעת למה הוא לא ירצה לעשות, הוא שואל מה המרחק -נסיעה או הליכה במסלול עצמו, ואני מתעצבנת, אחרי זה הוא מסביר לי שהוא שואל כי אם שניהם רחוקים אז יקח יום שלם, ועדיין אני מתעצבנת אז מה אם יקח יום שלם...ומתעצבנת וחושבת לעצמי ואומרת לו שמעצבן שהוא לא אוהב טיולים כמוני, ושהיה טוב אם הייתי עם מישהו שכן אוהב בכללי חוץ ולעשות כמוני, והוא כל פעם אומר שהוא כן אוהב לטייל ולעשות דברים, הוא פשוט לא יחשוב על זה וכשאני מציעה הוא כן בא. אבל עדיין הדבר הראשון שעולה לי זה העצבים והמחשבה איך לעזעזל אני עם בן אדם כזה שמתסכל אותי כל פעם מחדש.
והוא יחסית להרבה אנשים אחרים בכללי, ויחסית לחברים אחרים שלי- סתם חברים בכללי, או בני זוג איתו טיילתי ועשיתי במצטבר הרבה יותר, ראבאק טיילנו 7 חודשים או 8 במצטבר ביחד, ובכללי, טיילנו בארץ יותר מאשר עשיתי עם אחרים, אולי רק עם אמא שלי אני מטיילת יותר, אבל זה ביחס לכמעט 5 שנים הטיולים שעשינו הם לא מעט בכלל, וזה לא שאני עכשיו אעשה טיול של יומיים, אפילו לא, אבל עדיין מתוסכלת מהעניין כל פעם מחדש... ואולי ההבדל הכי מרכזי הוא שכמו עם הרבה דברים אחרים בקשר שמפריעים לי, כמו עומק השיחות, תדירות והזמן שהן אורכות, גם זה קשור לעובדה שעם כל בן אדם אחר כולל בני זוג, ביליתי הרבה הרבה פחות זמן מאשר איתו...אבל זה עדיין מציק, כי יש לי את האשליה, שעם אחר הדברים היו אולי אחרים, יותר זרימה בקשר, שיחות יותר ארוכות, יותר לעשות...אבל אולי גם עם כל אחד אחר, וראיתי את זה עם בני זוג קודמים, בפחות זמן של קשר, שגם איתם היו חסרים דברים. ושוב שאולי הדברים היו יותר איתם כי הזמן איתם היה פחות.
אבל קשה לי עם המחשבה הזו...למרות כל מה שכתבתי, שאיך היה יכול להיות עם אחר, שאולי כל הדברים שמתסכלים אותי לא היו עם אחר...
למרות שעם אחד בשנה וחצי של קשר ולמשך שנה בערך, היו עם ריבים וחוסר שביעות רצון ודברים מאוד לא טובים, והטוב כנראה בסכ"ה לא היה כזה גדול....