ולסדר כבר את הטלוויזיה בסלון זה קודם כל
רציתי לשבת לכתוב את הרשימה החדשה, לראות מה אני כן עושה מה לא..מה אני רוצה...
אבל בערביפ אני כבויה...
ובכלל רוב היום הייתי עייפה.
המשפחה באה ותקתקה לנו דברים. לא ברור לי איך אנשים מצליחים לגדל ילדיפ בלי הורים קרובים.
לקחתי ספרים בספריה וקוראת קצת. כבר נחמד
נפגשתי עם חברה זן שבהריון הפתיע אותי איך שעתיים יכולות להיןת כל כך אחרות פתאום. אבל גם היה את ההרגשה המוזרה שיש לי במפגשים, שאני מבינה למה אני לא נפגשת עם אנשים הרבה.
בערב שוב הרגשה הזו. היה נחמד וטוב ארוחת שישי אחרי הרבה זמן. ושמש ממש נהנה אבל מבחינתי היה נחמד להיות עם המשפחה, אבל הרגיש לי משעמם ושלא ממש מדברים או אני מדברת
התחושה שלבד הרבה יותר מעניין לי. והעולם בתוכניות או ספרים
או דברים לבד יותר נחמדים לי.
עם שמש זה לא ככה, עם שמש אני בהוויה בכיף איתו וגם בקושי אבל בהוקרה וידיעה של להעריך את הזמן כי הכל מדהים ומפתיע אותי
וזו עוד סיבה למה אני רוצה עוד אחד.
וגם הביחד עם משפחה זה משהו אחר אז כשיש משפחה שלי זה חשוב
בדיוק שמעתי אמאאמא על זה. עוד משהו טוב שעשיתי.
הבעיה שלא שילבתי עם לקפל כביסה
אין לי כח למטלות בית. אבל כן מצאתי משהו שנחמד לי
לעשות משהו קטן כל פעם, ואז יש תחושה של עשייה
טוב לי מחר ללכת לעבוד. אבל מצד שני גם עבודה שבראשון יש חופש אחרי סופש עם ילדים זה רעיון
חבר שיש לו ילדה בגיל של שמש שאל על אם באגס ואני יוצאים. ושהוא ואשתו דברו על כמה חשוב לצאת. שנינו כמעט ולא יצאנו. גם הקורונה לא עזרה..בכלל. וגם זה שנעזרים הרבה בהורים ואז לא נעים להעזר בערב.
רציתי לקבוע לנו סיור בתל אביב אבל עוד לא קבעתי .חוץ מזה לא יודעת מה אפשר בתקופה הזו.
סתם יום מוזר לא יצאתי בכלל. לא זזתי בכלל...אבל בכלל.
רוצה יום שלם באמת שארגיש שיכולה ממש לחלק את הזמן בלי מגבלה ולמחרת גם יש חופש...
מעט לכמה שעות אני יכולה אבל זה תמיד מרגיש שיש המון שאני רוצה לעשות ולא לעשות גם, ובעיקר עייפות
ואנשים שאני לא ממש רוצה לראות אבל שנמצאים. והנוכחות מפריעה, העובדה שיש אותם ברקע...
מסובך....העניין עם אבא שלי.
מזל שיש יום חופש. לא ברור לי איך אנשים עובדים כל השבוע..
אני בעיקר רוצה להיות בשמש, בים לטייל ולקרוא בלי סוף.
צריכה לישון כדי לישון טוב לעבודה
ורוצה לסיים פרק שראיתי היום במקום לצאת לשמש...נמאס מעייפות
ולסדר כבר את הטלוויזיה בסלון זה קודם כל
רציתי לשבת לכתוב את הרשימה החדשה, לראות מה אני כן עושה מה לא..מה אני רוצה...
אבל בערביפ אני כבויה...
ובכלל רוב היום הייתי עייפה.
המשפחה באה ותקתקה לנו דברים. לא ברור לי איך אנשים מצליחים לגדל ילדיפ בלי הורים קרובים.
לקחתי ספרים בספריה וקוראת קצת. כבר נחמד
נפגשתי עם חברה זן שבהריון הפתיע אותי איך שעתיים יכולות להיןת כל כך אחרות פתאום. אבל גם היה את ההרגשה המוזרה שיש לי במפגשים, שאני מבינה למה אני לא נפגשת עם אנשים הרבה.
בערב שוב הרגשה הזו. היה נחמד וטוב ארוחת שישי אחרי הרבה זמן. ושמש ממש נהנה אבל מבחינתי היה נחמד להיות עם המשפחה, אבל הרגיש לי משעמם ושלא ממש מדברים או אני מדברת
התחושה שלבד הרבה יותר מעניין לי. והעולם בתוכניות או ספרים
או דברים לבד יותר נחמדים לי.
עם שמש זה לא ככה, עם שמש אני בהוויה בכיף איתו וגם בקושי אבל בהוקרה וידיעה של להעריך את הזמן כי הכל מדהים ומפתיע אותי
וזו עוד סיבה למה אני רוצה עוד אחד.
וגם הביחד עם משפחה זה משהו אחר אז כשיש משפחה שלי זה חשוב
בדיוק שמעתי אמאאמא על זה. עוד משהו טוב שעשיתי.
הבעיה שלא שילבתי עם לקפל כביסה
אין לי כח למטלות בית. אבל כן מצאתי משהו שנחמד לי
לעשות משהו קטן כל פעם, ואז יש תחושה של עשייה
טוב לי מחר ללכת לעבוד. אבל מצד שני גם עבודה שבראשון יש חופש אחרי סופש עם ילדים זה רעיון
חבר שיש לו ילדה בגיל של שמש שאל על אם באגס ואני יוצאים. ושהוא ואשתו דברו על כמה חשוב לצאת. שנינו כמעט ולא יצאנו. גם הקורונה לא עזרה..בכלל. וגם זה שנעזרים הרבה בהורים ואז לא נעים להעזר בערב.
רציתי לקבוע לנו סיור בתל אביב אבל עוד לא קבעתי .חוץ מזה לא יודעת מה אפשר בתקופה הזו.
סתם יום מוזר לא יצאתי בכלל. לא זזתי בכלל...אבל בכלל.
רוצה יום שלם באמת שארגיש שיכולה ממש לחלק את הזמן בלי מגבלה ולמחרת גם יש חופש...
מעט לכמה שעות אני יכולה אבל זה תמיד מרגיש שיש המון שאני רוצה לעשות ולא לעשות גם, ובעיקר עייפות
ואנשים שאני לא ממש רוצה לראות אבל שנמצאים. והנוכחות מפריעה, העובדה שיש אותם ברקע...
מסובך....העניין עם אבא שלי.
מזל שיש יום חופש. לא ברור לי איך אנשים עובדים כל השבוע..
אני בעיקר רוצה להיות בשמש, בים לטייל ולקרוא בלי סוף.
צריכה לישון כדי לישון טוב לעבודה
ורוצה לסיים פרק שראיתי היום במקום לצאת לשמש...נמאס מעייפות