מסתבר שמעבר לעבודה שלי עכשיו יש בו לאן להתפתח. דבר שלא חשבתי עליו כשהתחלתי לעבוד. אומנם התפתחות אחת היא לניהול משהו שאני לא רוצה בכלל. ותחום שני הוא להדרכה. ותחומים אחרים משיקים ושונים קצת ממה שאני עושה היום. ובגלל שזה ארגון גדול יש אפשרות לעבור ולשנות תפקידים.
כי בתפקיד שאני היום גם אם הייתי בשלב של אחרי הולדת ילדים זה כן תפקיד בציר הזמן לא משהו לשנים עכשיו...
הארגון גם מקצועי ועוטף יש כנסים שיתופי פעולה מתנות נחמדות
אולי אם הייתי יודעת הייתי הולכת למקום אחר שמקסימום הייתי עוזבת ובשלב אחר הייתי מגיעה לפה.
כי היה תפקיד שפסלתי בראיון ואפילו אמרתי שזה בגלל שאני מתכננת כי היה נשמע שזה מקום שנשארים בו.
אבל כן הלכתי לפה כי עובדים נטו עם האנשים.
וזה מוזר שאני קוטעת לעצמי רצף ואופציות בתחום המקצועי.
אבל כשעלתה השאלה לאוויר ולמזלי נדחתה לפעם אחרת, איפה אני רואה את עצמי עוד שנה מהיום
המחשבה היא מאוד מסויימת ואין מצב בעולם שבעבודה, בטח לא בשלב הזה, וגם לא בשלב מאוחר יותר.
מעבר לכל הדברים שנשמעים טוב בארגון בפועל יש את היום יום. ובו אני די לבד בעבודה אין לי הווי חברתי. אז זה לא מקום להישאר בו הרבה זמן. ועם זה שכן יש עבודה עם האנשים וזה טוב ומעניין. בינתים הסגנון של העבודה לא מאפשר קשר רציף ועמוק יותר, וגם אם הם כן נפתחים יותר עד הפעם הבאה שנפגשים בקלות עובר זמן. ויש כל כך הרבה מטופלים שקשה לעקוב.
ובטח שבשביל זה לא שווה לי לא להיות עם אחד האנשים הכי חשובים בעולם שלי.
העבודה בשבילי היא יותר בשביל מסגרת עשייה. לפגוש אנשים ולהיןת בעשייה משמעותית.
אבל לפני ואחרי זה יש דברים הרבה יותר חשובים בחיים שלי. וכל הדברים המקצועיים וללמוד אולי בהמשך.
בתכלס זמו פנוי הרבה יותר חשוב לי
ולגבי לימודים או קורסים או חוגים. אומנם היה קצת מתסכל איזה חודש חודשיים כשעלו רעיונות וכשדברים אפשריים עכשיו. אבל טוב שלא. כי כבר אין כח.
טוב שיש פודקאסטים. ונראה לי אני אשמע ספרים באודיו
אני עובדת בארגון מאוד מרכזי בתחום המקצועי שלי.
מסתבר שמעבר לעבודה שלי עכשיו יש בו לאן להתפתח. דבר שלא חשבתי עליו כשהתחלתי לעבוד. אומנם התפתחות אחת היא לניהול משהו שאני לא רוצה בכלל. ותחום שני הוא להדרכה. ותחומים אחרים משיקים ושונים קצת ממה שאני עושה היום. ובגלל שזה ארגון גדול יש אפשרות לעבור ולשנות תפקידים.
כי בתפקיד שאני היום גם אם הייתי בשלב של אחרי הולדת ילדים זה כן תפקיד בציר הזמן לא משהו לשנים עכשיו...
הארגון גם מקצועי ועוטף יש כנסים שיתופי פעולה מתנות נחמדות
אולי אם הייתי יודעת הייתי הולכת למקום אחר שמקסימום הייתי עוזבת ובשלב אחר הייתי מגיעה לפה.
כי היה תפקיד שפסלתי בראיון ואפילו אמרתי שזה בגלל שאני מתכננת כי היה נשמע שזה מקום שנשארים בו.
אבל כן הלכתי לפה כי עובדים נטו עם האנשים.
וזה מוזר שאני קוטעת לעצמי רצף ואופציות בתחום המקצועי.
אבל כשעלתה השאלה לאוויר ולמזלי נדחתה לפעם אחרת, איפה אני רואה את עצמי עוד שנה מהיום
המחשבה היא מאוד מסויימת ואין מצב בעולם שבעבודה, בטח לא בשלב הזה, וגם לא בשלב מאוחר יותר.
מעבר לכל הדברים שנשמעים טוב בארגון בפועל יש את היום יום. ובו אני די לבד בעבודה אין לי הווי חברתי. אז זה לא מקום להישאר בו הרבה זמן. ועם זה שכן יש עבודה עם האנשים וזה טוב ומעניין. בינתים הסגנון של העבודה לא מאפשר קשר רציף ועמוק יותר, וגם אם הם כן נפתחים יותר עד הפעם הבאה שנפגשים בקלות עובר זמן. ויש כל כך הרבה מטופלים שקשה לעקוב.
ובטח שבשביל זה לא שווה לי לא להיות עם אחד האנשים הכי חשובים בעולם שלי.
העבודה בשבילי היא יותר בשביל מסגרת עשייה. לפגוש אנשים ולהיןת בעשייה משמעותית.
אבל לפני ואחרי זה יש דברים הרבה יותר חשובים בחיים שלי. וכל הדברים המקצועיים וללמוד אולי בהמשך.
בתכלס זמו פנוי הרבה יותר חשוב לי
ולגבי לימודים או קורסים או חוגים. אומנם היה קצת מתסכל איזה חודש חודשיים כשעלו רעיונות וכשדברים אפשריים עכשיו. אבל טוב שלא. כי כבר אין כח.
טוב שיש פודקאסטים. ונראה לי אני אשמע ספרים באודיו